בכל עונת הוריקנים, אותה שאלה חוזרת: כיצד מוקד של סערות רעם אוקיינוסיות הופך לסערה המסוגלת לחרוב חופים? ההנהלה הלאומית למטאורולוגיה וקונימוס של ארה״ב (NOAA) והארגון הבינלאומי למטאורולוגיה (WMO) פרסמים את השלבים הפיזיקליים וכללי הסיווג המשמשים לעקוב אחר מערכות אלה ברחבי העולם.
המרכיבים הנדרשים להיווצרות סערה
על פי המעבדה לאוקיינוגרפיה ומטאורולוגיה אטלנטית של NOAA (AOML), ציקלון טרופי דורש מים אוקיינוסיים בטמפרטורה של לפחות 80 מעלות פרנהייט (27 מעלות צלסיוס) על פני המים, כאשר החום זה משתרע לעומק של כ-150 רגל. האטמוספירה מעל חייבת להתקרר מהר מספיק עם הגובה כדי לאפשר לסערות רעם להיווצר, ויש להיות מספיק לחות ברמות הבינוניות כך שאוויר יבש לא יחנוק את ענני העלייה.
שני תנאים נוספים משנים. גזירת רוח אנכית - השינוי במהירות וכיוון הרוח בין פני הקרקע לאטמוספירה העליונה - חייבת להישאר נמוכה, או היא תעטוף וקרעה את הסערה המתהווה. והמערכת חייבת להיות רחוקה מספיק מהקו המשווה, בדרך כלל לפחות 300 קילומטרים על פי AOML, כדי שהאפקט של קוריוליס יפעיל את הסיבוב המארגן את הסערה סביב מרכז. זו הסיבה לכך שהוריקנים כמעט לעולם לא מתהווים ישירות על קו המשווה.
מהפרעה להוריקן: ארבע השלבים
מרכז הוריקנים הלאומי של NOAA מסווג את התפתחות ציקלונים טרופיים לסדרה של שלבים על בסיס מהירות הרוח, כהגדרה בלקסיקון ה-NHC וכמתואר על ידי NOAA/AOML.
- הפרעה טרופית: מוקד של סערות רעם נוצר כאשר אדי מים מתעבים לעננים, משחררים חום החמם את האוויר המקיף וגורם לו לעלות, משיכה אוויר רטוב יותר מאחוריו.
- דיכאון טרופי: כאשר הרוחות המארגנות סביב הסחרור מגיעות לכ-25-38 קמ״ש, המערכת מסווגת כדיכאון. לקסיקון NHC קובע את הגבול העליון הרשמי ב-33 קשר (38 קמ״ש).
- סערה טרופית: כאשר הרוחות המתמשכות מגיעות ל-34-63 קשרים (39-73 קמ״ש) על פי לקסיקון NHC, המערכת נקובה והמסווגת כסערה טרופית.
- הוריקן: כאשר הרוחות המתמשכות המקסימליות מגיעות ל-64 קשרים (74 קמ״ש), הסערה מסווגת רשמית כהוריקן על פי לקסיקון NHC.
כיצד הוריקן מתחזק
כאשר סערה טרופית מתעצמת, סערות הרעם שלה מארגנות עצמן לפסי ספירלה המאכילים טבעת של הסעה עמוקה הנקראת קיר העיניים, המכיל את הרוחות החזקות ביותר של הסערה, כמו שמסביר AOML. בתוך הטבעת הזו, אוויר שוקע בעיניים יחסית שקטות וצלולות, והסערה מפתחת ליבה חמה - עמוד של אוויר חם בצורה יוצאת דופן במרכזה המנמיך את הלחץ המרכזי עוד יותר ומנזיק עיתוק נוסף. קלט המתמשך של חום ולחות מים אוקיינוסיים חמים ממשיך להנעות את המנוע הזה; כאשר סערה עוברת מעל מים קרים יותר או שואבת אוויר יבש, היא נחלשת.
סולם סאפיר-סימפסון: דירוג לפי רוח בלבד
ברגע שסערה הופכת להוריקן, מרכז הוריקנים הלאומי של ארה״ב (NHC) מדרג אותה בסולם סאפיר-סימפסון למהירות רוח, סולם 1 עד 5 המבוסס אך ורק על מהירות הרוח המתמשכת המקסימלית.
סולם סאפיר-סימפסון למהירות רוח הוריקן (NHC)| קטגוריה | מהירות רוח (קמ״ש) | מהירות רוח (קמ״ש) |
|---|
| 1 | 74–95 | 119–153 |
|---|
| 2 | 96–110 | 154–177 |
|---|
| 3 | 111–129 | 178–208 |
|---|
| 4 | 130–156 | 209–251 |
|---|
| 5 | 157 ומעלה | 252 ומעלה |
|---|
ה-NHC מסווג את הקטגוריות 3, 4 ו-5 כ"הוריקנים גדולים", המצביעים על נזק רוח בקצה הקיצוני של הסולם מבחינת חומרה. הסוכנות ברורה כי הסולם מכסה רוח בלבד: היא "אינה לוקחת בחשבון סכנות אחרות פוטנציאליות קטלניות כמו גל סערה, הצפות מגשם וטורנדו", ומציינת כי הוריקנים מכל קטגוריה, כולל סערות טרופיות, יכולים לייצר גל סערה מסוכן והצפות.
אותה סערה, שם שונה: סיווג עולמי
התופעה הפיזיקלית זהה בכל העולם, אך אחריות על שמות וזהירות מחולקת לפי אגן ימי תחת תיאום WMO. NOAA/AOML מציינת כי הסערה נקראת הוריקן באוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט המזרחי/המרכזי, טייפון בצפון מערב האוקיינוס השקט, וציקלון בדרום האוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי.
תוכנית הציקלונים הטרופיים של ה-WMO מקצה חובות חיזוי ושמות למרכזים מטאורולוגיים תחום אזוריים (RSMCs) וגופים אזוריים מוגדרים: RSMC Miami (NHC) מכסה את האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט המזרחי תחת ועדת הוריקן RA IV; RSMC Tokyo (סוכנות המטאורולוגיה של יפן) מכסה צפון מערב האוקיינוס השקט תחת ועדת הטייפון ESCAP/WMO; RSMC New Delhi מכסה את אוקיינוס הודו הצפוני; RSMC La Réunion מכסה את אוקיינוס הודו דרום מערבי; ו-RSMC Nadi, יחד עם מרכזי התראה לציקלונים טרופיים אזוריים, מכסים את דרום האוקיינוס השקט ואת אוקיינוס הודו דרום מזרחי, על פי פלטפורמת הקהילה של WMO.
ההבדל הטכני המרכזי בין אגנים הוא כיצד נמדדת רוח מתמשכת. לקסיקון NHC מגדיר רוח משטח מתמשכת מקסימלית כממוצע בן דקה אחת הגבוה ביותר בגובה 10 מטרים - הסטנדרט המשמש ה-NHC ומרכז ההתראה לטייפון המשותף של ארה״ב. רוב סוכנויות המטאורולוגיה הלאומיות האחרות עוקבות אחר הנחיות WMO ומשתמשות בממוצע של 10 דקות במקום זאת, שבדרך כלל מייצר נתון פיק נמוך יותר לאותה סערה, מכיוון שחלונות ממוצע קצרים יותר לוכדים הנשבות גבוהות יותר בתוך הרוח המתמשכת.
מדוע זה חשוב בעת השוואת סערות בין אגנים
בגלל ההבדל בממוצע, נתוני מהירות רוח לטייפון שדווח על ידי טוקיו ואותה סערה שדווחה על ידי סוכנות אמריקאית תוך שימוש בממוצע בן דקה אחת לא יתאימו, אפילו בעת תיאור אותה עוצמה. קוראים המשווים את כוח הסערה על פני אגני האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס השקט וההודי צריכים לבדוק איזה סטנדרט ממוצע ואיזה סולם קטגוריה - סאפיר-סימפסון, או סולם לאומי כמו זה של יפן - משמש לפני השוואה ישירה של מספרים.
