כיצד ללמוד שפה זרה: מה המדע הקוגניטיבי למעשה ממליץ

אנשים חיפשים עצות ללמידת שפות יותר מכמעט כל נושא שיפור עצמי אחר, והנפח של אפליקציות, קורסים וטיפים יכול להפוך את השאלה הבסיסית לקשה יותר לתשובה: מה בעצם עובד? מבט ל מחקר בעלי ערך בחוק הזכרון וקניית שפה שנייה (SLA) מצמצם את התחום לקומץ שיטות שיש להן ראיות אמיתיות מאחוריהן.

שלב 1: ביקורת עם אחזור פעיל מרווח במקום קריאה חוזרת

הטכניקה המתועדת הטובה ביותר בודדות להנחת מילון הן חזרה מרווח: ביקורת של מילה או ביטוי במרווחים גדלים, תזמון רק לפני שאתה עשוי לשכוח זה. מחקר פורסם בשנת 2019 על פלטפורמת ספריית הרפואה הלאומית של ארה"ב (PMC) ניתח כ -5.2 מיליון בדיקות של זוגות מילים של משתמשי Duolingo ובנה מודל תזמון (שנקרא MEMORIZE) המתאים את התזמון של הביקורת לשיעור השכחה בפועל של כל לומד. המחקר גילה כי המתלמדים שמרווחי הביקורת שלהם תאמו את לוח הזמנים האופטימלי של המודל היו בעלי שיעורי שכחה נמוכים יותר מאלה שהיו בלוחות זמנים קבועים או על סמך כללי האצבע, וכי התועלת גדלה ככל שהשתמש הלומד במערכת זמן רב יותר.

המרווח עובד טוב רק כאשר הוא משולב עם אחזור, לא קריאה חוזרת פסיבית. במחקר בציטוט נרחב בשנת 2008 על ידי פסיכולוגים קוגניטיביים ג'פרי קרביקי והנרי רודיגר, שפורסם ב-Science, למדו סטודנטים 40 זוגות מילים מ- suahili-אנגלית בתנאים שונים: כמה פריטים הוסרו מללימוד נוסף ברגע שהיו נזכרים כראוי, אחרים הוסרו מבדיקה נוספת. שבוע אחד מאוחר יותר, תלמידים שהמשיכו לשלוף (לבדוק את עצמם) מילים זכרו כ- 80% מהם, בעוד שאלה שרק המשיכו ללמוד מחדש אותן מילים אחרי הזכרון הראשון שלהם הם זכרו בערך שליש. החוקרים הגיעו למסקנה שלמידה חוזרת לאחר שלמדנו כבר מילה הוסיפה כמעט שום דבר, בעוד שאחזור חוזר היה אחראי לכמעט כל הרווח לטווח ארוך.

בפועל, זה אומר שאפליקציות כרטיס פלאש המכריחות אתך להפיק תשובה (במקום רק עיון בחזרה של רשימת מילים) והרווח בדיקות על פני ימים ועברות בדרך כלל יהיו עדיפות על למידה בהיתוך או סקירה פסיבית של הערות.

שלב 2: קבל קלט שאתה יכול בעיקר להבין, לא קלט שהוא קשה מדי

השערת הקלט של בלשן סטיבן קרשן, אחד הפריימים שנדונו ביותר בקניית שפה שנייה, קובע שאנשים רוכשים שפה בהבנת הודעות שהן מעט מעל לרמה הנוכחית שלהם - קונספט שהוא מתייג "i+1". כפי שסוכם בהסבר מחקר שנתמך על ידי פלטפורמת Texas Gateway החינוכית, קרשן קובע כי "קלט בלבד לא מספיק; זה חייב להיות מובן", וש"הקלט היעיל ביותר הוא אינטересנטי, אפילו מרתק; כל כך מעניין שאתה שוכח שאתה שומע או קורא שפה אחרת." תחת מודל זה, חומר שקשה מדי לעקוב אחריו, או קלט שלומד לא בעצם משים לב אליו, עושה מעט לקניין גם אם זה טכנית בשפת היעד.

עבור לומד מעשי, זה מתרגם לבחירת קוראים בדרגה, אודיו האטה או תחתון, או תוכניות טלוויזיה וקודקסטים שהם רק מעל לאזור הנוחות שלך, במקום לצלול לתוך התוכן הילידי השונה בפני עצמו לפני בעל אוצר בסיס אוצר ודקדוקי בסיסי, או הסתמכות יתר על חומר שקל מדי לדחוף גדילה.

שלב 3: הפק את השפה - דיבור וכתיבה, לא רק שמיעה וקריאה

קלט הגיוני הוא הכרחי אך, בהתאם לפריים תחרותי והשלים, לא מספיק. בלשנית מריל סוין פיתחה את השערת הפלט, הקובעת כי הפקת שפה - לא רק קבלתה - גם ממלאת תפקיד ייחודי בהשיגה. על פי סיכום בויקיפדיה של עבודתה של סוין, הפקת השפה - על ידי דיבור או כתיבה - משרתת שלוש פונקציות: פונקציית "הערה", כאשר לומדים הופכים למודעים לפערים בין מה שהם רוצים לומר ומה הם יכולים לומר; פונקציית בדיקת השערה, כאשר ניסיון לדבר מאפשר ללומדים לבדוק כללים דקדוקיים ולקבל משוב; ופונקציה מטא-לשונית, כאשר הפקת שפה עוזרת ללומדים להשתקף ולהטמיע את המבנה שלה. כפי שאותו סיכום מתאר זאת, ההשערה קובעת שלמידה מתרחשת כאשר לומדים נתקלים בפער בידיעתם הלשונית של השפה השנייה, וכי הערה על הפער הזה יכולה להניע אותם לשנות את הפלט שלהם וללמוד משהו חדש על השפה.

ההשלכה המעשית היא כי לימוד פסיבי - צפייה בסרטונים או קריאה ללא דיבור או כתיבה על השפה - משאיר פער צפוי בכושר הייצור שרק תרגול בדיבור או כתיבה נראה סגור.

כמה זמן זה בעצם לוקח: ההנחה של FSI

אחד ההערות הזמניות המציאותיות שצוטטו בתדירות הגבוהה ביותר בא מ- מכון הלשכות החוץ של ארה"ב (FSI), המאמן דיפלומטים אמריקאים ויש לו עשרות שנים של נתונים כיצד הזמן שהלומדים צריכים להגיע ל" יכולת עבודה מקצועית "(רמה S-3/R-3 בסולם הממשלה האמריקאית, בערך דומה לאפר-B2/C1 במסגרת הייחוס האירופאית המשותפת). FSI קבוצות שפות לקטגוריות לפי שעות כיתה זה בדרך כלל דורש לדוברים אנגלית מבוגרים בהנחיית בזמן מלא, בהתאם לנתונים שפורסמו על ידי ספקי קורסים הקשורים FSI.

נתונים אלה מתארים הנחיית בזמן מלא וכיתה עם מורים דוברי שפת אם המיועדים לכושר עבודה מקצועי - לא לימוד עצמי מקרי שמטרתו יכולת שיחה, שניתן להשיג הרבה יותר מהר עבור שפות קלות יותר. הקטגוריות משקפות כיצד שפה רחוקה מבחינה לשונית והנדסית מאנגלית, לא כמה "קשה" זה בכל משמעות מוחלטת.

הנחת הצעדים ביחד

1. קבע מטרה ספציפית וריאליסטית (למשל, יכולת שיחה לעומת כושר עבודה מקצועי) וצפה לשעות בסולם FSI לעיל כנקודת ייחוס משוערת אם שפת היעד שלך רחוקה משלך.
2. השתמש בכרטיסי פלאש חזרה מרווח החייבים להפיק את התשובה, לא רק להכיר בה, והביקורת על לוח זמנים מתרחב במקום לימוד בהיתוך.
3. בחר קלט (קריאה, שמע, וידאו) שאתה יכול לעקוב עם המאמץ אבל לא קלט עליו כל הזמן לחפש - חומר מוגדר ב "i+1", קצת מעל לרמה הנוכחית שלך.
4. בנה תרגול קבוע של דיבור או כתיבה - עם מורה, שותף החלפה, או אפילו דיבור מוקלט בעצמי - כך שתציין ותסגור פערים שקלט טהור לא חושף.
5. עקוב אחר שכחתך שלך: אם אתה תמיד זוכר מילה או מבנה, הרחק את המרווח לפני שתבדוק זה שוב; אם אתה תמיד שוכח זה, קיצר את המרווח, שהוא ההיגיון המקורי מאחורי אלגוריתמי חזרה מרווח מתאימים.

אף אחת מהשיטות הללו לא קיצור סביב הזמן בכיתה. החוט המשותף על פני מחקר חזרה מרווח, מחקרי השפעת בדיקה והערכות שעות FSI הוא כי תרגול עקבי, מעייף וכראוי - לא כל אפליקציה יחידה או טריק - חשבונות עבור רוב ההבדל הנמדד בכמה מהר אנשים לומדים שפה חדשה.