האימפריה העות'מאנית החלה כנסיכות קטנה בצפון-מערב אנטוליה בשנת 1299 בקירוב, בהוקמה על ידי עותמן הראשון, וגדלה לאורך שש מאות שנה לאימפריה שלעתים הגיעה מערי וינה לאוקיינוס ההודי. היא הסתיימה רשמית בתחילת שנות ה-1920. להלן מה שמקורות היסטוריים אומרים על הצורה בה היא עלתה, כיצד הגיעה לשיאה תחת סלימן הגדול, ולמה בסוף היא קרסה, על פי History.com, National Geographic, The Lausanne Project וההסטוריה של ארמון טופקאפי.
כיצד החלה המדינה העות'מאנית
לפי History.com, עותמן הראשון הקים את האימפריה העות'מאנית בשנת 1299 בקירוב באנטוליה, והשם "עות'מאני" בא מהשם הערבי שלו, עותמן. יורשיו אורחאן, מוראד הראשון וביאזיד הראשון הרחיבו את הטריטוריה העות'מאנית בעשורים שלאחר מכן. כוחות עות'מאנים חצו לאירופה בפעם הראשונה באמצע המאה ה-14, התקדמו דרך תרקיה והבלקן וחתכו את קושטנטינופול מהעומק שלה בבלקן.
נקודת המפנה הגיעה בשנת 1453, כאשר הסולטן מוחמד השני, המכונה מוחמד הכובש, הצור על קושטנטינופול ותפסה אותה, וסיים את האימפריה הביזנטית שהתקיימה כ-1,000 שנה, על פי History.com. מוחמד שינה את שם העיר לאיסטנבול והפכה אותה לבירת עות'מאנית, וזה מה ש-History.com מתאר כמעבר למרכז עיקרי של סחר ותרבות תחת שלטון עות'מאני.
National Geographic מציין כי השלטון העות'מאני היה מובנה כך שמעמד הסולטן היה התפקיד היחידי בעל ירושה במדינה; תפקידים אליטיסטיים אחרים בביורוקרטיה ובצבא מולאו על בסיס כישרון ושירות ולא על בסיס לידה. המערכת הזו, בשילוב עם שליטה על דרכי סחר עיקריות, עזרה לייצר את העושר והכוח הממשלתי שהדלקו התפשטות נוספת.
תור הזהב תחת שלטון סלימן הגדול
האימפריה הגיעה למה שההיסטוריונים מתארים כשיאה תחת שלטון סלימן הראשון, שמלך מ-1520 ל-1566 וידוע בטורקית כ"קנוני" (מחוקק החוקים). על פי תיעוד היסטורי של ארמון טופקאפי, ממלכתו של 46 שנים הביאה הרחבה טריטוריאלית, רפורמה משפטית וגדילה תרבותית, כשסמכותו מגיעה, לתיאור המקור, "מערי וינה לחופי הים ההודי." הוא אישית הנהיג שלוש עשרה קמפיינים צבאיים גדולים, כולל כיבוש בלגרד ורודוס וניצחון על הונגריה בקרב מוהאץ, בעוד שאדמירל שלו ברברוסה חיר אל-דין פאשה הרחיב את הכוח הימי העות'מאני על פני הים התיכון.
סלימן גם הזמין ארגון מחדש ממלא של חוק עות'מאני, מה שייצר את קנון-נאמה העות'מאנית, שדברי ארמון טופקאפי אומרים שהתאימה חוק סולטני (קנון) עם חוק דתי אסלאמי (שריעה) למערכת חוקית אחת ומובנת שנמשכה במשך מאות שנים. תחת חסותו, האדריכל הראשי מימאר סינאן עיצב מבנים בעלי חשיבות כולל מסגד הסולימאנייה באיסטנבול, בעוד שהכלים הקיסריים של הארמון ייצרו קליגרפיה, ציור מיניאטורי וקרמיקה שקבעו סטנדרטים אסתטיים בכל האימפריה, על פי אותו מקור.
National Geographic מוסיף שתחת שלטון סלימן, האומנויות, הטכנולוגיה והארכיטקטורה התקדמו משמעותית, מתארים את התקופה כשיא תרבותי ופוליטי של האימפריה על פני אירופה המזרחית, צפון אפריקה והמזרח התיכון.
ירידה: מווינה לאיש החולה של אירופה
הכוח העות'מאני החל להיחלש לאחר ניסיון כושל לכבוש את וינה בשנת 1683, על פי History.com ו-National Geographic. הפסדים צבאיים לאחריים הובילו לאימפריה שהצעה הונגריה עד 1699, וקרבות נוספות עם רוסיה, אוסטריה ופולין שחקו את הטריטוריה העות'מאנית לאורך המאה ה-18.
National Geographic מייחסת את הירידה הארוכה לתערובת של גורמים: תסיסה פוליטית פנימית, חיזוק של מדינות אירופיות, תחרות מדרכי סחר חדשות שפתחו חקירות אירופיות, וממשכה התעשייה שגברה על התפתחות כלכלית עות'מאנית. History.com מפרט הפסדים טריטוריאליים ספציפיים, כולל עצמאות יוונית בשנת 1830 והפסד של רוב הטריטוריה האירופית הנותרת במלחמות הבלקן של 1912–1913. עד המאה ה-19, National Geographic אומרת שהאימפריה קיבלה את התווית "איש החולה של אירופה," המשקפת טריטוריה מצטמצמת, צרות כלכליות והתלות הולכת וגוברת על כוחות אירופיים.
מלחמת העולם הראשונה וסוף האימפריה
ההתאגדות של האימפריה העות'מאנית עם גרמניה במלחמת העולם הראשונה הוכחה כמכרעת לקריסתה. National Geographic מדווח שיותר משני שלישים מהכוחות הצבאיים העות'מאנים נהפכו לנפגעים במהלך המלחמה, וכי עד 3 מיליון אזרחים מתו, כולל משוער 1.5 מיליון ארמנים. ההשמדה של האימפריה במלחמה הובילה להטלה של הסכם סבר בשנת 1920, אותו לאומנים טורקים דחו.
The Lausanne Project, יוזמה אקדמית בנושא ההיסטוריה של ההסכם, מציינת שהמשטר הלאומני בראשות מוסטפא קמל כבר בעת ההיא הדיח את הסולטן, וכי הסכם לוזאן, שנחתם ב-24 ביולי 1923, החליף את סבר והעניק הכרה בינלאומית רשמית למדינה הטורקית החדשה. על פי אותו מקור, טורקיה הוכרזה כרפובליקה באוקטובר 1923, והחלפאות העות'מאנית - המוסד הנותר האחרון של המונרכיה הישנה - הופסקה במרץ 1924. History.com כמו כן מציין כי הכותרת של סולטן הוסרה בשנת 1922 וכי טורקיה נהפכה לרפובליקה ב-29 באוקטובר 1923 תחת מוסטפא קמל אתאטורק.
רגעים מפתח בהיסטוריה העות'מאנית| תקופה | אירוע | מקור |
|---|
| c. 1299 | עותמן הראשון מקים את הנסיכות העות'מאנית באנטוליה | History.com |
|---|
| 1453 | מוחמד השני תופס את קושטנטינופול, מסיים את האימפריה הביזנטית | History.com |
|---|
| 1520–1566 | ממלכתו של סלימן הגדול; תור זהב משפטי וארכיטקטוני | ארמון טופקאפי |
|---|
| 1683 | מצור כושל על וינה מסמן את תחילת הירידה הארוכה | History.com; National Geographic |
|---|
| 1912–1913 | קרבות הבלקן מפשיטות את רוב הטריטוריה האירופית הנותרת | History.com |
|---|
| 1914–1918 | מלחמת העולם הראשונה; הפסדים צבאיים וקיביליים כבדים, כולל ארמנים | National Geographic |
|---|
| 1922–1924 | הסולטנות הופסקה, רפובליקה הוכרזה, החלפאות הופסקה | History.com; The Lausanne Project |
|---|
מדוע ההיסטוריה הזו עדיין חשובה
האימפריה העות'מאנית, המשתרעת על פני בערך שש מאות שנה, עיצבה את הגבולות, המסורות המשפטיות והנוף התרבותי של אירופה המזרחית המודרנית, המזרח התיכון וצפון אפריקה. מודל השלטון שלה - סולטן בעל ירושה על גבי ביורוקרטיה מבוססת כישרון, כפי שמתאר National Geographic - והסינתזה המשפטית תחת סלימן מצוטטים בתדירות על ידי היסטוריונים כסיבות למשך קיום המדינה קודם שמלחמות וקומץ לאומי של המאה ה-20 הביאו אותה לקצה שלה.
