היסטוריה של דמוקרטיה: מאתונה העתיקה לשלטון מודרני

המילה «דמוקרטיה» מגיעה מיוונית dēmokratia, שמשמעותה שלטון העם, והעשוי הראשון המתועד ברור עולה בעיר-המדינה אתונה. אך הנתיב של כ-2,500 שנים מהאסיפה האתונאית לפרלמנטים, קונגרסים וועדות בחירות של היום לא היה לא ישר ולא רציף. הוא עבר דרך רפובליקות, מונרכיות מוגבלות בחוק, מהפכות והיפוכים של המאה ה-20 לפני שהגיע לפסיפס של מערכות פוליטיות הקיימות כיום.

אתונה: הדמוקרטיה המתועדת הראשונה

על פי History.com, הדמוקרטיה האתונאית קיבלה צורה לאחר שהטיראן היפיאס ברח מהעיר בשנת 510 לפני הספירה, כאשר ספרטה פלשה. שנתיים או שלוש שנים מאוחר יותר, האציל האתונאי קליסתנס הציג רפורמות חוקתיות, המתוארכות באופן מסורתי ל-508-507 לפני הספירה, המיוחסות להצבת אתונה על בסיס דמוקרטי. קליסתנס שינה את יסודות הזהות הפוליטית מחברות משפחתית וקבילית להתגוררות באזור מקומי, אשר הקטין את כוחם של רשתות משפחה אציליות.

דמוקרטיה אתונאית הייתה ישירה ולא ייצוגית: אזרחים הצביעו על חוקים בעצמם במקום להצביע אנשים להצביע במקומם. אנציקלופדיית היסטוריית העולם מתארת את המוסדות הבסיסיים של המערכת. האסיפה, או Ekklēsia, התכנסה בחוד הפנימי של Pnyx לפחות חודש ואחד וכללה כ-6,000 אזרחים; כל אזרח זכר יכול היה לדבר ולהצביע בהצגת ידיים. מועצה של 500 (ה-Boulē), שנבחרה בהגרלה לתקופות של שנה אחת וייצגה את 139 המחוזות המקומיים של אתיקה, קבעה את סדר היום של האסיפה וטיפלה בעסקיות יומיומית. בתי משפט שהעסיקו כ-6,000 חברי משפחה שנבחרו בהגרלה מדי שנה יכלו לבדוק ולבטל חוקים שעברו בידי האסיפה.

בחירה אקראית בהגרלה, המוכרת כ-sortition, הייתה מרכזית במערכת: ציוד הנקרא kleroterion השתמש באסימונים בצבעים כדי להקצות אזרחים למשרדים ציבוריים ולחברות משפחה, שיטה שנועדה למנוע מכל פרט או כת מלהחזיק בעוצמה, על פי אנציקלופדיית היסטוריית העולם.

המערכת שללה הרבה יותר אנשים מאלה שהיא כללה. רק אזרחים זכרים בוגרים וחופשיים יכלו להשתתף - נשים, אנשים עבודים וגרים זרים (metics) לא היה להם קול פוליטי. History.com ציין שחוקי האזרחות הקשו עם הזמן: בתחילה גבר היה צריך רק אב אתונאי, אך עד אמצע המאה ה-5 לפני הספירה שני ההורים היו חייבים להיות אתונאיים. מתוך אוכלוסיית אזרחים זכאים המוערכת בכ-30,000, בדרך כלל השתתפו רק כ-5,000 עד 6,000 בכל ישיבת אסיפה נתונה.

דמוקרטיה אתונאית לא נמשכה ללא הפסקה. History.com קובע שהוא «הסתיים רשמית בשנת 322 לפני הספירה», כאשר מקדוניה הטילה ממשלה אוליגרכית על העיר לאחר תבוסה צבאית, אם כי אנציקלופדיית היסטוריית העולם מתארכת את תקופת התפקוד העיקרית של המערכת ל-כ-460-320 לפני הספירה.

רומא, Magna Carta וגבלות על כוח המלוכה

אתונה לא הייתה הניסוי היחיד בעת העתיקה בשלטון משותף. הרפובליקה הרומית, אשר אתר ההשכלה האזרחית DemocracyWeb.org מתארכת לתקופות מהמאה השישית עד הראשונה לפני הספירה, בנתה מוסדות ייצוגיים ולא דמוקרטיה ישירה: סנאט שנשאב מהאצילות וקונסיל של הפלבס המייצגים את הקומונה, יחד עם חוק כתוב קודיפיד בטבלאות של שנים עשר. הרפובליקה התמוטטה במאה הראשונה לפני הספירה בעיצומו של סכסוך מעמדות, וחלפה לשלטון צבאי וב-סופו של דבר שלטון סמכותי תחת אוגוסטוס.

קרנות מאוחר יותר, אנגליה של ימי הביניים יצרה סוג שונה של הגבלה על כוח. ה-Magna Carta, הסכם שנחתם בשנת 1215 כהסדר שלום בין המלך ג'ון לבארונים שלו, לא יצרה דמוקרטיה או זכויות אוניברסליות, אך הקימה כי המלך היה כפוף לחוק ולא מעליו - עיקרון שגידל, על פי DemocracyWeb.org, את ההתפתחות המאוחרות של פרלמנט, שעד המאה ה-14 התחלק לבית הלורדים התורשתי ולבית הנבחרים המנتחב.

סכסוך בין הכתר לפרלמנט הופיע שוב במאה ה-17. על פי DemocracyWeb.org, ניסיון המלך צ'ארלס הראשון לשלוט ללא פרלמנט מ-1625 עד 1640 הציץ מלחמות אזרחיות אנגליות, וה-Glorious Revolution בשנת 1688 הדיח את המלך ג'יימס השני, וגרם ל-English Bill of Rights, שהטביע את כוח הפרלמנט על ירושה ומסים.

תורת ההשכלה ועידן המהפכנות

הפילוסוף ג'ון לוק (1632-1704) טען שממשלות מפיקות את הלגיטימיות שלהן מהסכמתם של המשוללים, עמדה ש-DemocracyWeb.org מתארת כמנוגדת ישירות להגנת תומאס הובס על ריבונות מוחלטת. רעיונות של לוק, יחד עם קונספט של ז'ן-ז'אק רוסו של «הרצון הכללי», ניזונו ישירות את הלשון הפוליטית של סוף המאה ה-18.

הצהרת העצמאות האמריקנית משנת 1776 והחוקה האמריקנית שלאחריה בנו רפובליקה המאורגנת סביב הסכמתם של המשוללים, אם כי זכות הבחירה הוגבלה בתחילה בעצם לגברים לבנים בעלי רכוש. המהפכה הצרפתית בשנת 1789 ייצרה הצהרה של זכויות האדם והאזרח; DemocracyWeb.org מציין שהאידיאלים הרפובליקניים שלה השראו תנועות במקומות אחרים גם כאשר המהפכה עצמה ירדה לאלימות פנימית.

ההתפשטות הגלובלית הלא-שווה של זכויות דמוקרטיות

מחקר שפורסם על ידי Our World in Data מעקב אחרי כמה לאט בעצם זכויות דמוקרטיות התפשטו לאחר הצהרות אלו של המאה ה-18. בסביבות 1800, רק בריטניה וארצות הברית נחשבו לאוטוקראטיה בחירתית עם תכונות ייצוגיות מוגבלות, המכסות בערך 22 מיליון אנשים בממוצע. עד 1900, שלוש רבעים מהאנושות חסרו זכויות פוליטיות משמעותיות; רק בערך 14 מיליון אנשים, באוסטרליה, בלגיה וסוויס, חיו תחת מה שהמחקר מסווג כדמוקרטיה ליברלית, בעוד בערך 41 מיליון בנוסף, בצרפת וניו זילנד, חיו תחת הגנות דמוקרטיות בחירתיות.

איך הדברים עומדים כיום

הנתונים של Our World in Data מציגים את קנה המידה של שינוי אחרי-מלחמה: בסביבות 1950, בערך 200 מיליון אנשים חיו בדמוקרטיות ליברליות, בעיקר באירופה המערבית, עם עוד 230 מיליון בדמוקרטיות בחירתיות. עד סוף שנות ה-90, הרוב של אוכלוסיית העולם - בערך 3 מיליארד אנשים - חיו תחת מערכות דמוקרטיות בחירתיות או ליברליות, ועד 2016 למעלה מ-2.8 מיליארד חיו תחת דמוקרטיה בחירתית ספציפית, עם בערך 1 מיליארד תחת דמוקרטיה ליברלית.

הרחבה זו התהפכה בחלקה מאז. Our World in Data מצביע על סיווג מחדש של הודו בשנת 2017 כאוטוקראטיה בחירתית כסימן אחד של מגמה רחבה יותר, מסיק שיותר משני שלישים מאוכלוסיית העולם חיים כיום במדינות המסווגות כאוטוקראטיות סגורות או בחירתיות.