הקיסרות הרומאית: כיצד קמה רומא, הגיעה לשיאה תחת טראיאנוס, ונפלה בשנת 476 לספירה

ההיסטוריה הפוליטית של רומא עתיקה בדרך כלל מחולקת לשלוש שלבים: המלוכה, הרפובליקה, והקיסרות. על פי המסורת הרומאית שתועדה על ידי מרקוס טרנטיוס וארו, כלל הדורות מהמאה הראשונה לפני הספירה, העיר הוקמה ב-21 באפריל 753 לפני הספירה על ידי התאומים האגדיים רומולוס ורימוס, סיפור שהיסטוריונים חושבים עליו כעל המצאה מאוחרת יותר מאשר רשומה עובדתית, על פי History.com.

עלייתה של הקיסרות: 27 לפני הספירה

הרפובליקה הסתיימה לאחר עשרות שנים של מלחמה אזרחית. אוקטביאן, הידוע מאוחר יותר בשם אוגוסטוס, ניצח את יריבו מרק אנטוני בקרב אקטיום בשנת 31 לפני הספירה והפך לקיסר הראשון של רומא בשנת 27 לפני הספירה, על פי World History Encyclopedia. אוגוסטוס החל את Pax Romana, תקופה של כשני מאות שנה של שלום פנימי יחסי והרחבה על פני העולם הים תיכוני.

בין השנים 96 ל-180 לספירה, חמישה שליטים ברציפות - נרווה, טראיאנוס, הדריאן, אנטוניוס פיוס ומרקוס אוריליוס, המכונים לעתים קרובות 'חמשת הקיסרים הטובים' - שלטו על תקופה של יציבות והמשך איחוד צבאי וביורוקרטי, על פי World History Encyclopedia.

מקום ההרחבה המרבי תחת טראיאנוס, 117 לספירה

הקיסרות הגיעה לגודלה הטריטוריאלי הגדול ביותר בסביבות שנת 117 לספירה תחת קיסר טראיאנוס. על פי נתונים מ-UNRV (United Nations of Roma Victrix, אתר התייחסות ייעודי להיסטוריה רומאית), הקיסרות כיסתה בערך 2.2 מיליון מיל מרובע (בערך 5.7 מיליון קילומטר מרובע), משתרעת מבריטניה בצפון-מערב כדי ארמניה במזרח, ומהים הצפוני לים האדום.

הערכות האוכלוסייה של הקיסרות בשיאה משתנות בין היסטוריונים. UNRV קובע כי בסביבות 60 מיליון אנשים החזיקו אזרחות רומאית בשיא, בעוד שהערכות למספר הכולל של אנשים החיים בתוך גבולות הקיסרות במהלך התקופה הקיסרית מגיעות גבוה כמו 120 מיליון.

חלוקה וקדימון ירידה

עד סוף המאה השלישית, הקיסרות הפכה קשה להנהל והגנה כיחידה אחת. קיסר דיוקלטיאנוס, שהגיע לשלטון בשנת 284 לספירה, חלק את הממשל בין חצי מערבי ומזרחי בסביבות שנת 285 לספירה, על פי World History Encyclopedia. History.com מציין שחלוקה זו בסופו של דבר השאירה את החצי המזרחי העשיר יותר, המבוצר טוב יותר במצב טוב יותר כדי להדוף פלישות, בעוד שהקיסרות המערבית ואיטליה סבלו יותר לחץ מעמים נודדים.

שני אסונות צבאיים סימנו את האצת הירידה המערבית. בשנת 378 לספירה, בקרב אדריאנופול, כוחות גותים שחצו את גבול דנובה הרסו חלק גדול מהצבא הרומאי והרגו את קיסר וולנס, על פי World History Encyclopedia. בשנת 410 לספירה, מנהיג גותי אלאריק שדד את עיר רומא עצמה במשך שלוש ימים, כאמור שלקח את מה ש-World History Encyclopedia מתאר כ-כשני טון של זהב וכשלוש עשרה טון של כסף לפני הנסיגה.

הסוף במערב: 476 לספירה

עד שנת 475 לספירה, השליטה המעשית של הקיסרות הרומאית המערבית התכווצה בעיקר לאיטליה, על פי World History Encyclopedia. ב-4 בספטמבר 476 לספירה, מנהיג צבאי גרמני אודקר הדיח את קיסר המערב בן שש עשרה, רומולוס אוגוסטוס, ללא התנגדות צבאית משמעותית - אירוע שהיסטוריונים בדרך כלל מתייחסים אליו כנקודת הסיום הקונבנציונלית של הקיסרות הרומאית המערבית, אם כי המקור מציין שהמדינה כבר הייתה מתפרקת לעשרות שנים.

למרות שהקיסרות המערבית הסתיימה, הקי��רות הרומאית המזרחית - הידועה מאוחר יותר בשם הקיסרות הביזנטית - נמשכה למשך כמה מאות שנים נוספות, על פי World History Encyclopedia.

למה נפלה רומא? היסטוריונים לא מסכימים

אין סיבה יחידה מוסכמת. History.com מרשימה שמונה גורמים מצוטטים באופן נפוץ: פלישות ברברית; צרות כלכליות קשורות לעלויות כלחימה, אינפלציה, וירידה בהיצע של עבודה משועבדת לאחר התרחבות התרחיב; חלוקת הקיסרות, אשר הטתה פלישות מערבה; התרחבות יתר ובעלויות ניהול וצבאיות של הגנה על גבולות עצומים; חוסר יציבות פוליטי, כולל יותר מ-20 קיסרים ב-75 שנה במהלך המאות השנייה והשלישית, לעתים קרובות הוסרו בהתנקשות; לחץ מהגרות הונית שדחקו עמים גרמניים לעבר גבולות רומאיים; עלייתה של הנצרות, אשר האיסטוריון של המאה השמונה עשרה אדוארד גיבון אשם בהחלשה של ערכי אזרחות רומאיים מסורתיים, אם כי רבים היסטוריונים מודרניים חולקים על זה; וההחלשת נאמנות של גדודים הולכים וגדלים שלוחו על ידי שכירי חרב זרים.

World History Encyclopedia דומה לכך מדגישה כי אין סיבה יחידה המסבירה את הקריסה, במקום זאת מצביעה על צבירה של אובדן הכנסות מס, עלויות צבאיות יתר, לחץ הגרה, וחוסר יציבות פוליטי על פני בערך מאתיים שנה ולא אירוע פתאום.