כיצד ממשלת רומא העתיקה התפתחה מרפובליקה לאימפריה וחוקקקה על דמוקרטיה מודרנית

רומא העתיקה לא היתה בעלת מערכת פוליטית אחת לאורך היסטוריה שלה — היתה בעלת לפחות שלוש. לפי אנציקלופדיה של היסטוריה עולמית, רומא התחילה כמונרכיה (753–509 לפני הספירה) שלה סנאט של פטריציאנים הייעץ לה, אחר כך הפכה לרפובליקה (509–27 לפני הספירה) שנשלטה על ידי מושלחים נבחרים, הסנאט והתאספויות פופולריות, ולבסוף הפכה לאימפריה (מ–27 לפני הספירה) שנשלטה על ידי קיסר יחיד. כל מעבר שינה היכן השלטון היה יושב בפועל.

המונרכיה: מלכים שלהם סנאט הייעץ

בתקופה המוקדמת ביותר של רומא, המלכים החזיקו בסמכות עליונה על הצבא, הדת ותיקון חוקים, על פי אנציקלופדיה של היסטוריה עולמית. להם נתנו עצה, אך לא היו קשורים, על ידי סנאט של כ–100 זקני פטריציאנים, שכונו בלטינית patres et conscripti. המסורת מספרת כי כעס מביטול של שלטון אדם–יחיד תחת המלכים השאיר רומאים נחושים למנוע כל אדם יחיד מלשלוט בחזרה על המדינה — חשש שעיצב את הרפובליקה שעקבה.

הרפובליקה: קונסולים, סנאט והתאספויות

לאחר שהמונרכיה הסתיימה סביב 509 לפני הספירה, רומא החליפה את המלך בשני קונסולים, שנבחרו מדי שנה והחזיקו בסמכות שווה על ענייני צבא ופוליטי, לפי אנציקלופדיה של היסטוריה עולמית. במכריע, כל קונסול יכול היה להשתמש בווטו על החלטות של הקונסול השני, הגנה שתוכננה כדי שלא יוכל אף מישהו לשלוט במדינה.

חוקים לא נתקבלו על ידי הסנאט אלא על ידי התאספויות פופולריות של אזרחים — בהן Comitia Centuriata, המארגנת לפי עושר ל–193 גושי הצבעה, ו Concilium Plebis, מועצת הקהל שהוקמה בשנת 494 לפני הספירה. לסנאט עצמו לא היתה סמכות חקיקה רשמית; ההשפעה שלו הגיעה דרך auctoritas, המשקל הלא רשמי של עצתו בענייני כלכלה ומדיניות חוץ, לפי אנציקלופדיה של היסטוריה עולמית. חברות בסנאט היתה לכל החיים, וגודלה גדל עם הזמן — מסביב 100 תחת המלכים ל–סביב 300 במאה השנייה לפני הספירה, אחר כך גבוה עד 900 תחת הדיקטטור סולא, לפני שאוגוסטוס מאוחר יותר קבע אותה ל–600.

משלחים נבחרים אחרים ניהלו פונקציות ספציפיות: פרטורים החזיקו בסמכות שפטית, קואסטורים ניהלו את הקופה, אדילים פקדו על הבנייה הציבורית, וצנסורים ערכו את הסקר של בני אדם והשגחו על ההתנהגות הציבורית, לפי אותו מקור. מאבק פוליטי ארוך המכונה ניגוד ההזמנות (494–287 לפני הספירה) הבטיח לעם הקומונלי את משלחי ההגנה שלהם, טריבונים, וביחיד 287 לפני הספירה חוקים שקיבלה התאספות הקהל קשרו את כל אזרחי רומא, פטריציאנים וקהל כאחד.

בדיקות ואיזונים — וגבולות שלהם

ניתוח שפורסם ב The Conversation מתאר את תכנון הרפובליקה כחלוקה של כוח בין שלוש כוחות: טריבונים של הקהל, הסנאט בשלטון פטריציאני, וקונסולים נבחרים. כוח הווטו ההדדי של הקונסולים, בשילוב עם תקופת הכהונה שלהם בן שנה וההשפעה הישירה של ההתאספויות על חוקים וחרב, יצר מערכת מוסדית שנועדה למנוע כל משרד אחד מצבור שליטה עמידה, לפי המאמר — אך הוא גם מדגיש זה לא היה אותו דבר כמו הפרדה רשמית של כוחות במובן מודרני.

אנשי המדינה הרומאים Marcus Tullius Cicero היה מנחם בולט של דפוס קונסטיטוציוני זה, עם התנגדות לדמויות שביקשו לרכז כוח בידיהם שלהם, לפי The Conversation.

מרפובליקה לאימפריה

ככל שהשטחים של רומא וסוגי הביצוע גדלו, המבנים של הרפובליקה התקשו להתמודד, לפי אנציקלופדיה של היסטוריה עולמית. אוגוסטוס (נולד אוקטביאן), הירש המאומץ של יוליוס קיסר, הפך לקיסר הראשון של רומא בשנת 27 לפני הספירה. אוגוסטוס לא ביטל מוסדות רפובליקניים בפתיחות; במקום זאת, הצטבר 'imperium קונסולרי' ו 'tribunicia potestas,' צירוף הכוחות של קונסול וטריבון במשרד אחד תוך שמירה על קיום הסנאט.

תחת האימפריה, התאספויות הפופולריות כמעט היעלמו וההסנאט המשיך להיפגש אך הפך יותר ויותר טקסי, לפי אנציקלופדיה של היסטוריה עולמית, מוסיף: 'הם היו להסכים רק את רצונות הקיסר.' הסמכות הפוליטית והצבאית הגבוהה ביותר היתה כעת מונחת עם הקיסר.

סוף אימפריית רומא המערבית

תאריך הסיום המקובל של אימפריית רומא המערבית הוא 4 בספטמבר 476, כאשר המנהיג הצבאי גרמני Odoacer הדיח את הקיסר Romulus Augustulus והכריז על עצמו מלך איטליה, לפי History.com. הכוחות של Odoacer קודם לכן הביסו את Orestes, אבא של הקיסר המודח וגנרל רומאי חזק, בפיאצנזה, לפני כיבוש בירתה ברוואנה. אימפריית רומא המזרחית, שבמרכזה קונסטנטינופוליס, נמשכה עוד מאות שנים, אך היסטוריונים בדרך כלל רואים 476 כסימן של סתום של אימפריית רומא המערבית.

מורשת המצוטטת בחוקות מודרניים

The Conversation עוקבת קו אינטלקטואלי מהגנת Cicero על חוקה מעורבת של רומא אל הפילוסוף הצרפתי Montesquieu במאה השמונה–עשרה, שעבודתו בשנת 1748 'רוח החוקים' מתוארת כעיצוב מחדש של החשיבה הפוליטית בכל אירופה. אמרו שעבודה זו, בתורה, השפיעה על מתקנני חוקת ארצות הברית של 1787, כאשר ניתנה התייחסות ספציפית לרעיונות Cicero כעיצוב למייסדים אמריקנים כולל ג'ון אדאמס, ג'יימס מדיסון וקלכסנדר המילטון.

יחד, המקורות מתארים מערכת פוליטית ששינתה את צורתה בצורה דרמטית על פני כ–1,200 שנה — מכוחיות, לרפובליקה שתוכננה למנוע את החזרת כוחיות, לאימפריה שספגה משרדי רפובליקה בידיו של שליט אחד. זה במיוחד השלב האמצעי, מערכת הרפובליקה של משרדים נבחרים, מוגבלות לתקופה, ובדוקים הדדיים, שלאחר–יותר לכתבים ומייסדים היה להצביע על עם תכנון ממשלות ייצוגיות מודרניות.