המערכת הפוליטית הרומית התפתחה לאורך כשנים עשר קרונות בקירוב, תוך שעברה מממלכה שדאומנציקלופדיה בהיסטוריה עולמית מתוארכת ל-750–510 לפני הספירה, דרך רפובליקה מ-510 ל-27 לפני הספירה, לאימפריה ששלטה בעולם הים התיכון וחלקים גדולים של מערב אירופה, לפי דאומנציקלופדיה בהיסטוריה עולמית. המוסדות שבנו הרומאים כדי לנהל את המדינה, וההיררכיה החברתית הנוקשה שחיו תחתיה, השאירו חותמות על חוק, שפה ופוליטיקה שעדיין נראות היום.
ממלכים לקונסולים: איך שלטה רומא בעצמה
במהלך תקופת הממלכה (750–510 לפני הספירה), שלטו ברומא שבעה מלכים שקיבלו עצות מסנאט של כ-100 חברים, לפי דאומנציקלופדיה בהיסטוריה עולמית. לאחר הפלת המונרכיה, חלקה הרפובליקה את הכוח בין שלושה גופים: פקידים שנבחרו, הסנאט, וקהלים ציבוריים.
שני קונסולים, שנבחרו מדי שנה, כיהנו כמנהלים מבצעים ראשיים של הרפובליקה. הם פיקדו על צבאות וניהלו את הסנאט, אך כל אחד יכול היה לשלול את ההחלטות של השני, לפי דאומנציקלופדיה בהיסטוריה עולמית. בתחילה, הקונסוליות והמשרדות היו שמורות לפטריציים, הطבקה העליונה התורשתית; בני העם הפכו למוסמכים לקונסוליות ב-367 לפני הספירה, וב-342 לפני הספירה אחד משני הקונסולים היה צריך להיות מבני העם.
לסנאט עצמו לא היתה סמכות רשמית לתקנן חוקים. במקום זאת, הוא שלט על מדיניות חוץ, כספים ממלכתיים וענייני דת, והחברות שלו – הנמשכת מפקידים לשעבר – גדלה משמעותית לאורך זמן. חוקים נתקנו על ידי קהלים ציבוריים, כולל קומיציה סנטוריאטה הממושוקללת בעושר וקונסיליום פלבים (Concilium Plebis), קהל בני-עם שנוסד ב-494 לפני הספירה שטריבונים שנבחרו שלו יכלו להשלול החלטות המשפיעות על אזרחים רגילים.
גודל הסנאט הרומי לאורך זמן| תקופה | סנטורים משוערים |
|---|
| ממלכה (750–510 לפני הספירה) | 100 |
|---|
| המאה השנייה לפני הספירה | 300 |
|---|
| תקופת סולא (תחילת המאה הראשונה לפני הספירה) | 900 |
|---|
| תחת יוליוס קיסר (אמצע המאה הראשונה לפני הספירה) | 1,000 |
|---|
| תחת אוגוסטוס (מ-27 לפני הספירה) | 600 |
|---|
הנתונים לעיל, שדיווחה עליהם דאומנציקלופדיה בהיסטוריה עולמית, מראים כיצד גודל הסנאט השתנה עם הסערה פוליטית לפני שאוגוסטוס קבע אותו בערך 600 כאשר החלה הקיסרות. עם ריכוז הכוח של אוגוסטוס ב-27 לפני הספירה, קהלים ציבוריים הפסיקו לפעול בעיקר והסנאט הפך לגוף טקסי בעיקר שאישר החלטות שקיבל הקיסר.
חברה מסודרת בקשיות
החברה הרומית ארגנה לחמש מחלקות רחבות בסוף מה שהיסטוריונים קוראים לזה 'הסכסוך של הסדרים', מאבק על זכויות פוליטיות שנמשך בקירוב מ-500 עד 287 לפני הספירה, לפי מאמר דאומנציקלופדיה בהיסטוריה עולמית על החברה הרומית: פטריציים, אקוויטס (מחלקה עסקית וקרקע-בעלים פרשית), בני עם, משוחררים, ועבדים.
- פטריציים: אצילות תורשתית שהחזיקה בתחילה באופן בלעדי את הסנאט והמשרדות.
- אקוויטס: בתחילה רוכבי רכיבה משוריינים, מאוחר יותר מחלקה עסקית וריתא בנקאית; חוק מ-218 לפני הספירה אסר על חברי הסנאט עצמם להסחור.
- בני עם: רוב האזרחים, כולל חקלאים, בנאים ובעלי מקצוע, שקיבלו את הזכות להתחתן עם פטריציים ב-445 לפני הספירה והגנות משפטיות דרך השולחנות של שנים עשרה מ-449 לפני הספירה.
- משוחררים: עבדים לשעבר שקיבלו אזרחות אך נחסמו מתפקידים פוליטיים; לילדיהם היו זכויות אזרח מלאות.
- עבדים: אנשים ללא זכויות משפטיות, הושגו דרך מלחמה, סחר עבדים או חוב; כמה בתים עשירים החזיקו עד 1,000 עבדים.
נשים עמדו מחוץ לקו זה של ההיררכיה הגברית. לפי דאומנציקלופדיה בהיסטוריה עולמית, נשים רומאיות נשארו כפופות משפטית לאבים שלהן אפילו לאחר נישואין, נחסמו מתפקידים פוליטיים, והפסדו משמורת ילדים כברירת מחדל בגרושין - אם כי יכלו להתחיל גרושין ולנהל נכסים באופן עצמאי.
השפעה עמידה על התרבות המערבית
המורשת המוסדית הברורה ביותר של רומא היא משפטית. הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון הורה על הידור קורפוס ג'וריס סיוויליס, שהוציא בין 529 ל-534 לספיר, שהביא יחד חוקים קיסריים, כתבי יוריסט וספר משפט אחד לתוך קוד אחד, לפי קורס היסטוריה של Lumen Learning. טקסט זה הפך מאוחר יותר לבסיס החוק בתחומי חוק אזרחי בעל סחרחורת יבשת אירופה, וגם השפיע על חוק הקנון של הכנסיה הקתוליקית, לפי הקורס.
המורשת העיקרית השנייה של רומא היא לשונית. הלטינית היום שדברו חיילים, סוחרים ומתנחלים התפתחה, לאחר התפרקות הקיסרות, לשפות רומאניות בין בקירוב המאה השישית למאה התשיעית, לפי WorldAtlas. WorldAtlas סופרת 23 שפות רומאניות היום, עם החמש הגדולות - ספרדית, פורטוגזית, צרפתית, איטלקית ורומנית - שיש להן יחד 955 מיליון דוברים ילידים לפי הערכתו.
אוצר המלים הפוליטי וההליכים מהרפובליקה גם המשיכו: השלול הדדי בין קונסולים, חלוקת הכוח בין גופים נפרדים, וייצוג דרך טריבונים שנבחרו לעתים קרובות מצוטטים כמקדמים למערכות בדיקה ומיעון שאימצו רפובליקות מאוחרות. רומא עצמה, עם זאת, לעולם לא הייתה דמוקרטיה במובן המודרני - כוח ההצבעה בקהלים שלה היה משוקלל לעבר אזרחים עשירים יותר, וזכויות פוליטיות מלאות לא התרחבו אי פעם לנשים או עבדים.
