סמוראים היו חברים במעמד הלוחמים התורשתי של יפן שעל על החיים הצבאיים והפוליטיים של המדינה מסוף המאה ה-12 ועד שנות ה-1870. המונח סמוראי בהתחלה פירושו "עוזר" או "אלו המשרתים," לפי צפון תעודה של תולדות עולם, מה שמשקף את תפקידם המוקדם כחיילים נאמנים לאביונים ובעלי קרקע ולא כקבוצת שלטון עצמאית.
מקורות: משומרים פרטיים למעמד שלטון
סמוראים הופיעו במאה ה-10, לפי צפון תעודה של תולדות עולם, לאחר שמערכת הגיוס האימפריאלית של יפן הסתיימה בשנת 792 והאצילות החלו ליצור צבאות פרטיים לשמור על קניין שלהם במהלך תקופת היאן (794–1185). במשך המאות הבאות, לוחמים אזוריים אלו התארגנו לכוחות על בסיס שבט תחת אדונים אזוריים.
נקודת הפנייה הגיעה עם מלחמת גמפיי (1180–1185), כמתואר על ידי History.com. הניצחון של השבט מינמוטו הוביל לשוגונה קמקורה תחת מינמוטו יוריטומו, ממשלה צבאית תורשתית שהעבירה כוח פוליטי מחצר הקיסור למעמד הלוחמים ומגבלה אילו יכלו חוקית לתבוע סטטוס סמוראי.
מתקופת קמקורה (1185–1333) והלאה, סמוראים שירתו תחת שוגונים - שליטים צבאיים שהחזיקו בכוח אמיתי בעוד הקיסור נשאר דמות סמלית - מערכת שנמשכה, לפי History.com, בצורות שונות עד המאה ה-19.
הכשרה ושלוש המיומנויות העיקריות
לפי צפון תעודה של תולדות עולם, סמוראים החלו להתדרך במיומנויות קרב מסביבות גיל 10 או צעיר יותר. שלוש הדיסציפלינות הראשוניות היו רכיבה, קשתנות וחרב. עד תקופת אדו (1603–1868), ההכשרה התרחבה משמעותית, כשהוקצה מסמוראים ללמוד כ-18 אמנויות קרב שונות יחד עם לימודי קונפוציאנים.
סמוראים מוקדמים הסתמכו מאוד על קשתות במבוק רקיע, ירו חצים באורך של כ-86 עד 96 סנטימטרים, כפי שצפון תעודה של תולדות עולם מציינת. החרב עלתה בהדרגה על הקשת בחשיבות סמלית ופרקטית; עד המאה ה-17 היא הפכה לנשק המגדיר את הלוחם. סמוראים השתמשו גם בחנית (יארי) ובנשקי זרוע ארוכה (נגינאטה), וכלים אש אירופיים הוצגו לתוך הלחימה היפנית באמצע המאה ה-16.
שריון בנוי לניידות ודרגה
שריון סמוראים שילב ברזל, עור וריבוני משי שתוכננו לגמישות בקרב. חליפות כבדות מוקדמות המכונות ō-yoroi שקלו כ-30 קילוגרם, לפי צפון תעודה של תולדות עולם. קסדות, שנקראו קבוטו, עשויות בדרך כלל מלוחות ברזל או פלדה — צפון תעודה של תולדות עולם מציינת כי צבע שריון, דפוסי תפירה וסמלים סימנו את דרגת החובש ואזור הביתה. ראוי להערה, סמוראים לא לבשו ביגוד כף רגל משריוני, בהסתמכות במקום זאת על גרביים וסנדלים פשוטים מחבל.
עם התפשטות נשקי matchlock אירופיים ביפן מאמצע המאה ה-16, עיצובי שריון מותאמים להגנה מפני כדורי רובה תוך שהם נשארים קלים מספיק לניידות, שינוי שגם הוחזר בבנייה של שריון בתקופה מאוחרת יותר.
קוד בושידו - וההגבלות שלו
קוד בושידו, או "דרך הלוחם," קשור באופן נרחב לכבוד סמוראים, נאמנות וגבורה. צפון תעודה של תולדות עולם מציינת שהקוד הוא הורכב רשמית על ידי התלמיד יאמאגה סוקו בסוף המאה ה-17, במהלך תקופה ארוכה של שלום ולא קרב פעיל. באופן דומה, History.com מציב את התגבשות בושידו כמסגרת מוסרית במהלך שוגונת טוקוגאווה (1603–1868), כאשר סמוראים התחילו להיות בעיקר פקידים ותלמידים ולא לוחמי קרב.
סיפורים היסטוריים מזהירים כי בושידו אידיאליזציה לעתים קרובות סטתה מהתנהגות בפועל בזמן קרב. צפון תעודה של תולדות עולם מציינת כי פרגמטיזם שלט בקרב בפועל: כפרים שרופים, אויבים הובסו הרוגים, וראשות חתוכות אוספות כהוכחה של סטטוס. פשיטות המוניות התרחשו אפילו בהשקה הגדולה - בקרב סקיגהרה בשנת 1600, מדווח כי חמישה גנרלים עברו צד באמצע הקרב.
ספפוקו ו-47 הרונין
סמוראים עילית היו אמורים לבחור מוות על פני שבי או בושת. ספפוקו - התאבדות כוונת באמצעות חתכי בטן, בדרך כלל ואחריו כריתה של עוזר - נחשבה לסיום כבודי, לפי צפון תעודה של תולדות עולם. המקרה ההיסטורי הידוע ביותר הוא האירוע של 47 הרונין בשנת 1703, בו נקמו קבוצה של סמוראים ללא אדון את מוות אדונם ואז ביצעו ספפוקו.
ירידה והביטול הרשמי
השלום הארוך של שוגונת טוקוגאווה הצטמצם את הצורך המעשי ללוחמים פעילים, וסמוראים החלו לכל יותר לקחת על עצמם תפקידים אדמיניסטרטיביים והוראה תוך שמירת מעמד חברתי גבוה, לפי צפון תעודה של תולדות עולם. לחץ חיצוני האיץ שינוי: History.com מציין כי הגעת הקומודור מתיו פרי לשנת 1853 ליפן עזרה לפגוע בשוגונה, תרומה להחזרת מייג'י בשנת 1868; History.com קובע כי פיאודליזם בוטל רשמית בשנת 1871.
הגיוס הצבאי חודש בשנת 1872, ובשנת 1876 אישור על נשיאת חרבות מחוץ לצבא הסתיים רשמית את המעמד החוקי הייחודי של סמוראים, לפי צפון תעודה של תולדות עולם. בצורה סתמית, כמה אדריכלים של רפורמה זו - כולל אינואה קאורו, איטו הירובומי ויאמאגאטה אריטומו - הגיעו מרקע סמוראי עצמם, לפי History.com.
השפעה תרבותית עמידה
בושידו הוביל מאוחר יותר כחלק מהמסגרת המוסרית של המדינה של יפן והשפיע על זהות לאומית היטב למאה ה-20, כולל התקופה שלאחר המלחמה, לפי History.com.
תקופות עיקריות בתולדות סמוראים| תקופה | תאריכים משוער | חשיבות |
|---|
| תקופת היאן | 794–1185 | חבורות לוחמים פרטיות מתוחות להגנה על אחוזות אצילות לאחר הגיוס הסתיים (792) |
|---|
| שוגונת קמקורה | 1185–1333 | מינמוטו יוריטומו מקים ממשלה צבאית; סמוראים משיגים דומיננציה פוליטית רשמית |
|---|
| עידן המדינות הלוחמות | המאה ה-14–1600 | מלחמות שבט; חרב וכלים אש מאוחר יותר משנים מחדש קרב |
|---|
| תקופת אדו (טוקוגאווה) | 1603–1868 | שלום ארוך; סמוראים הופכים פקידים/תלמידים; בושידו מורכב רשמית (סוף 1600s) |
|---|
| החזרת מייג'י | 1868–1876 | פיאודליזם בטל (1871); הגיוס חוזר (1872); סטטוס סמוראים מסתיים חוקית (1876) |
|---|
