המהפכה הצרפתית: גורמים, אירועים מרכזיים והשפעה גלובלית עמוקה

המהפכה הצרפתית התפתחה בצרפת בין השנים 1789 ו-1799, והפכה את מאות השנים של מונרכיה מוחלטת וחיסיונים פיאודליים. על פי סקירת ויקיפדיה של התקופה, ההמהפכה צמחה מחוסר איזון פיננסי קשה במדינה, מיסוי לא שוויוני ומערכת פוליטית שלא הצליחה להתאים את עצמה, והסתיימה בכוד שביצע נפוליאון בונפרטה ב-18 ברומייר ב-9 בנובמבר 1799.

מה גרם למהפכה

עד 1788, כמעט חצי מההכנסות של המדינה הצרפתית הלכו להחזר חובות, לפי ויקיפדיה, אשר גם מציינת כי גביית מסים הייתה לא עקבית בין אזורים ונוביליון ואנשי כנסייה היו מעובדים במידה רבה, בעוד העם הפשוט נשא את כל הנטל. History.com מוסיף כי השתתפותה של צרפת במהפכה האמריקאית, בשילוב עם הוצאות של המלך לואי ה-16, עיבדו עוד יותר את הכספים המלוכיים.

קשיים כלכליים הידדרו את משבר הכספים. ויקיפדיה דיווחה כי ספיקה כלכלית שהחלה ב-1785, יחד עם קציר ירוד בשנים 1787 ו-1788, הרימו אבטלה ומחירי מזון דווקא כאשר אוכלוסיית צרפת והמעמד הביניים התרחבו. History.com בדומה מציין לבצורת, מחלת בעלי חיים וזלוזול בחירות כמקורות של ייאוש המוני בקרב חקלאים וערים בחודשים שלפני המהפכה.

ניסיונות לתיקון חזרו ונתקלו בשיתוקים חוזרים. History.com מציין כי בקר הכללי צ'ארלס אלכסנדר דה קלון הציע מס קרקע אוניברסלי ב-1786, אך ויקיפדיה מסבירה כי אמצעים כאלה נחסמו על ידי גופים שיפוטיים אזוריים המכונים Parlements, מה שכפה על לואי ה-16 להזעיק את Estates-General — אסיפת צרפת המסורתית המורכבת מאנשי דת, אצילים וערים — בפעם הראשונה מאז 1614.

אירועים מרכזיים, 1789–1799

ה-Estates-General נפגש בורסיי ב-5 במאי 1789. ב-17 ביוני 1789, נציגי המעמד השלישי (ערים) הצהירו על עצמם כ-National Assembly, וב-20 ביוני 1789 נתנו את קسם בקורט הטניס, מתחייבים לא להתפזרו עד שלצרפת תהיה חוקה חדשה, לפי גם History.com וגם ויקיפדיה.

ב-14 ביולי 1789, פריזאים תקפו את מבצר הבסטיליה, סמל של סמכות מלוכית; History.com מתאר את מטרת הקהל כתפיסת אבקת שריפה וכלים. ה-National Assembly ביטלה פיאודליזם והחובות הנוביליות בפקודות אוגוסט ב-4 באוגוסט 1789, וב-26 באוגוסט 1789 אימצה את הצהרת זכויות האדם והאזרח.

לפי האתר הרשמי של הנשיאות הצרפתית (Élysée.fr), 17 סעיפי ההצהרה הוצבעו עליהם בין 20 ל-26 באוגוסט 1789 ואושררו על ידי לואי ה-16 ב-5 באוקטובר 1789. זה הדהיר בהצהרת העצמאות האמריקאית וביסודות הנאורות, כרוז כי 'אנשים נולדים וישארו חופשים וישווים בזכויות' וקבע חופש, קניין, בטיחות והתנגדות לדיכוי כזכויות טבעיות, יחד עם הפרדת הרשויות.

מצבה של המונרכיה הידדר עוד יותר אחרי ניסיון הבריחה הכושל של לואי ה-16, הידוע בתור Flight to Varennes, ב-20–21 ביוני 1791, שלפי ויקיפדיה נתן מכה בהשם של המלך. צרפת הרובולוציונרית נכנסה למלחמה עם כוחות אירופיים מאפריל 1792, וב-10 באוגוסט 1792 התקוממות השכילה לעלות את המונרכיה; הרפובליקה הראשונה הוצהרה בחודש שלאחר מכן. לואי ה-16 נהרג על ידי גיליוטינה ב-21 בינואר 1793.

תקופת הטרור 1793–1794, בפיקוח ועדת הבטחון הציבורי תחת דמויות כולל מקסימיליאן רובספייר, סימנו את השלב האלים ביותר של המהפכה. מקורות נותנים נתונים שונים: History.com קובע כי יותר מ-17,000 אנשים נשפטו והוצאו להורג רשמית, בעוד ויקיפדיה מציינת בערך 16,000 הוצאות להורג על ידי הטריבונל הרובולוציוני. הטרור הסתיים בתגובת Thermidorian ביולי 1794, אשר הובילה לנפילת ולהוצאת להורג של רובספייר.

ממשלת Directory מתונה יותר השתלטה מנובמבר 1795, אך חוסר היציבות הפוליטי נמשך. ב-9 בנובמבר 1799 (18 Brumaire בלוח השנה הרובולוציוני), נפוליאון בונפרטה השתלט על הכוח בכוד, וקם את הקונסוליין ו, ברוב הרוויות ההיסטוריות שהערות בידי History.com וויקיפדיה, סיימו את המהפכה.

השפעה גלובלית עמוקה

הצהרת זכויות האדם והאזרח שרדה את ההתקוממויות שלאחר מכן. Élysée.fr קובע כי למרות הצהרות מתחרות שהופיעו בשנים 1793 ו-1795, הטקסט משנת 1789 הפך לגרסה מסמכת, והוציא כים לחוקות צרפתיות משנות 1852, 1946 ו-1958, והשפיע על מסמכי זכויות דומים בכל אירופה וספרד אמריקה בתקופת המאה ה-19. אותו מקור עוקב אחרי הצהרת האדם הכללית (1948) והאמנה האירופית לזכויות אדם (1950) בחזרה ישירה להצהרת 1789.

מחוץ לגבולות צרפת, ההיסטוריון דונלד סאסון, הכתב עבור Literary Hub, מציין את תיאור ההיסטוריון עמנואל וולרשטיין את המהפכה כ'אירוע היסטוריה עולמי' וההערה של ההיסטוריונית לין הנט כי זה קבע דפוסים עבור 'מפלגות, אידיאולוגיות, דיקטטורים, תנועות המוניות' שלאחר מכן עקבו עליהם תנועות סוציאליסטיות וקומוניסטיות בתוך המאה ה-20. סאסון מציין כי עיצוב הדגל הצרפתי תלת-צבעוני אומץ לאחר מכן על ידי תנועות קומוניסטיות באיטליה, גרמניה, בלגיה, הונגריה ומקסיקו, וכי שירים רובולוציוניים כגון 'La Marseillaise' בוצעו על ידי תנועות כמו אנרכיסטים בשיקגו הקשורים לאירוע בהיימרקט 1886 ותזמורות צבאיות רוסיות המציינות את הפלה של הצאר ב-1917.

בתוך צרפת עצמה, ויקיפדיה מציינת כי המהפכה נחשבת בקביעות על ידי ההיסטוריונים כסימון התחלת התקופה הפוליטית המודרנית, שכן היא סיימה את הפיאודליזם, העבירה כוח מכנסיית קתולית לדמות, וקימה ריבונות אנושית וממשלה חוקתית כעקרונות ארגונים — קונספציות אשר תנועות דמוקרטיות מאוחרות בכל אירופה ואמריקה לטינית, ואירועים כגון המהפכה ההייטית, הדהמו עליהם.

למה המהפכה עדיין נלמדת

המהפכה נלמדת בעולם כי היא ייצרה דפוסי מוסדות קבועים — חוקות כתובות, הצהרות זכויות, והמדינה-לאום מודרנית — בעוד גם מדגימה איך שינוי רובולוציוני יכול להתגבר לאלימות, כפי שנראה בתקופת הטרור. והמתח בין ערכי היסוד של חופש ושוויון לשלבים אלימים שלה נשאר הסיבה הבסיסית אותה המורים וההיסטוריונים ממשיכים לעלות עליה.