תאטרון 101: מדריך לתולדותיו, הז'נרים הדרמטיים וכיצד לצפות בהצגה חיה

התאטרון הוא אחד מצורות סיפור הדברים העתיקות ביותר שעדיין מתורגלות כיום. הבנה היכן הז'נרים הראשיים שלו צמחו — והכרת כמה הרגלים מעשיים לצפייה בהצגה חיה — יכולה להפוך כל הצגה, מהצגה בבית הספר ועד מיוזיקל של ברודווי, להיות קלה יותר להשגה וליהנות ממנה.

היכן התחיל התאטרון: אתונה וה-Dionysia

לפי אנציקלופדיית תולדות העולם, התאטרון היווני הופיע באתונה במאה השישית לפני הספירה, צמח מטקסים דתיים שכיבדו את האל דיוניסוס שכללו מסכות וזמר קורלי. הגן הראשי לעבודות חדשות היה Dionysia of the City, פסטיבל אביבי שנתי שבו אזרחים עשירים בשם chorēgoi מומנו ייצורים וממונה בשם archon בחר אילו מחזות יתחרו.

הטרגדיה מיוחסת לשחקן תספיס סביב 520 לפני הספירה והתפתחה מאוחר יותר על ידי שלוש דרמטוגים דומיננטיים: אישילוס, שהרחיב דיאלוג, סופוקלס, שהוסיף שחקן שלישי ותפאורה, ואוריפידס, המוכר בשל דמויות ריאליסטיות מבחינה פסיכולוגית. כל דרמטוג הגיש שלוש טרגדיות בתוספת מחזה סטיר — פארודיה קומית מיתולוגית שהושמעה על ידי מקהלה לבושה כסטירים. הקומדיה, שהיוונים עקבו אחריה אל גברים המחקים אחרים, התפתחה מאוחר יותר ל"קומדיה חדשה" תחת מנדר, שהציג דמויות רומנטיות וסוגי דמויות סטנדרטיים כמו העבד הערמומי, בהתאם לאותו מקור.

בתי התאטרון היווניים היו מבנים פתוחים עם אקוסטיקה חזקה; מקהלה של עד 15 שחקנים בטרגדיה (24 בקומדיה) שרה ורקדה בעוד שחקנים החליפו ביגוד מאחורי מבנה דומה לאוהל הנקרא skēne. אלימות לעולם לא הוצגה על הבמה — מוות של דמות תמיד דווח על ידי דמות אחרת, כפי שמציינת אנציקלופדיית תולדות העולם.

מהמסכות האיטליות לריאליזם רוסי

צורות תאטרליות המשיכו להתפתח זמן רב לאחר העת העתיקה. Commedia dell'arte הופיעה בעיטליה סביב אמצע המאה השישית עשרה והישארה פופולרית עד סוף המאה השמונה עשרה, לפי הסבר מ-Vaia. חבורות הופעות על בימות ציבוריות זמניות באמצעות דמויות סטנדרטיות מוכרות — כמו העבד החכם Arlecchino (Harlequin), הסוחר הקמצן Pantalone, הסוף הגס Il Dottore, החייל הפאהרן Il Capitano — כל אחד מזוהה באופן מיידי על ידי מסכה מובחנת. במקום לעקוב אחר תסריט קבוע, שחקנים אלתרו דיאלוג סביב קווי עלילה בשם scenarios, תערובת של שגרות קומדיית גופנית מחונכות הידועות בשם lazzi עם המצאה ספונטנית. המקור עוקב אחר השורשים של קומדיה מאולתרת מודרנית וסוגי דמויות סטנדרטיים בסרטים וטלוויזיה לסנסור זה.

גישה שונה לחלוטין הגיעה עם קונסטנטין סטנינסלווסקי, נולד במוסקבה בשנת 1863, שהקים במשותף את תיאטרון האומנות של מוסקבה בשנת 1898 עם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו, לפי התחלה של מחקר EBSCO. בתגובה נגד קונבנציות של המאה התשע עשרה שבהן שחקנים צפויים להיות הדמות מבלי להשתמש בחוויות שלהם, סטניסלווסקי בנה מערכת לביצוע מבוסס על בסיס פסיכולוגי, הצגת יצירות של צ'כוב, טולסטוי ואיבסן. הטכניקות שלו — כולל "נסיבות נתונות", זיכרון רגשי, והגדרת מטרות של דמות — יוצרו מאוחר יותר על ידי הגישה "method acting" של לי סטרסברג ונשארו חלק מהדרכת שחקנים כיום, המקור מציין.

הז'נרים הדרמטיים הראשיים

רוב המחזות המתורגלים כיום יכולים להיות מקובצים לקומץ ז'נרים רחבים, כפי שמתורים על ידי BroadwayWorld. טרגדיה מתמקדת בסכסוך, סבל ובחירות קשות שלעתים קרובות מסתיימות בצורה גרועה לגיבור — מ-Hamlet ו-Macbeth של שכספיר ל-Death of a Salesman של ארתור מילר, שהביא את הצורה לדמות רגילה, לא מלוכה. קומדיה שואפת לשעשע ובדרך כלל זורמת לכיוון התיישבות ולא קטסטרופה; היא כוללת תת-ז'נרים כמו קומדיה רומנטית, סטירה וקומדיית נימוסים, עם דוגמאות כמו A Midsummer Night's Dream של שכספיר ו-The Importance of Being Earnest של אוסקר וויילד.

מלודרמה מסתמכת על רגש מחוזק והתרחשויות סנסציוניות עם גיבורים ונבלים מוגדרים בברור; הייתה פופולרית במיוחד במאות השמונה עשרה והתשע עשרה ועדיין משפיעה על סרטים, טלוויזיה וקפרוקס, על פי אותו מקור. פארס דוחף קומדיה הלאה עם מצבים מוגזמים וחסרי הסתברות, זהויות בעלות אי הבנות, וביצוע גופני מהיר, כאשר תזמון מדויק חיוני בהצגה חיה.

כיצד להשיג יותר מהצגה חיה

מדריכי אתיקט ותאטרון והכנה מחברות וחנויות מפורסמות מתכנסים בכמה שלבים מעשיים להשתתפות בהצגה, בין אם זו הראשונה או החמישים.

1. בחר בהצגה התואמת לאלו שכבר אתה אוהב — מיוזיקל אם אתה אוהב שירים גדולים וחזותיות, דרמה או קומדיה אם אתה מעדיף סיפורים מונחים בדמויות — על פי מדריך Stage and Cinema לצופים בתאטרון לראשונה.
2. קרא תקציר קצר או צפה בטריילר מראש אם יש אחד, מבלי להנדוס הפתעות, אותו מדריך מציע.
3. בחר מושבים על בסיס קווי הראייה ולא בהנחה שהיקרים ביותר הם הטובים ביותר; מושבים קצת מחוץ למרכז או כמה שורות מאחור יכולים להציע נוף חזק של כוריאוגרפיה וטוב תכנון בהצעה נמוכה יותר.
4. הגע 20-30 דקות מוקדם כדי להתמודד עם כרטיסים, חניה ושירותים ללא מהירות, ותכנן ביקורי שירותים לפני תחילת ההצגה, על פי מדריך Stage and Cinema לצופים בתאטרון לראשונה.
5. כבה טלפונים לחלוטין — חברת Shakespeare Theatre Company מציינת כי צילום וקלטת וידאו אסורים במהלך ההצגות, והשחקנים יכולים לראות ולשמוע את הקהל בצורה ברורה כמו ההיפך.
6. סלק מזון לפני הכניסה; מזון ושתייה בדרך כלל אינם מותרים בתוך מרחב התאטרון, על פי דף אתיקט Shakespeare Theatre Company.
7. שמור שיחה עם בן לוויה לתקופת הפסק או אחרי ההצגה, והימנע מצאת מוקדם, מכיוון ששניהם עוזים לחברים בקהל אחרים ולשחקנים.
8. הגב בכנות — צחוק וחיפה במומנטים מתאימים מעודדים — אך הישאר בכיסאך במהלך ההצגה עצמה.
9. זכור שתאטרון חי אינו מציע כפתור השהייה או קרוב שערוך: Stage and Cinema מציין כי תשומת לבך היא שלך, אז אתה עלול להבחין בפרט מביצוע, תאורה או עיצוב במה שחבר קהל אחר עלול להחמיץ.

מדוע המסגרת היוונית עדיין חשובה

רבים מהמונחים המשמשים לתיאור מחזות כיום — טרגדיה, קומדיה, מקהלה, גיבור — מקורם ישירות מאוצר המילים והמבנה שהקימו היוונים בפסטיבל Dionysia of the City, כפי שתועד על ידי אנציקלופדיית תולדות העולם. תנועות מאוחרות יותר, מדמויות סטנדרטיות מאולתרות בתאטרון della comm באומנות לריאליזם פסיכולוגי של סטניסלווסקי, בנו על בסיס זה או התגובו אליו במקום להחליף אותו לחלוטין, וזו הסיבה שתוכניות עדכניות עדיין מתארות מחזה חדש כ"טרגדיה", "קומדיה", או "פארס".