איסור מנגה בבתי-ספר אמריקאיים מעורר מחדש את הוויכוח של יפן על תוכן מפורש

ארגון PEN America שעם מעל לעולם דיווח ב-6 באוקטובר 2026, כי 11,982 ספרים הוסרו או הוגבלו בבתי-ספר ציבוריים אמריקאיים במהלך שנת הלימודים 2025–26, עלייה מ-6,870 בשנה הקודמת והמספר הגבוה ביותר מאז התחיל לעקוב אחר איסורים בשנת הלימודים 2021–22. טקסס היה אחראי ל-8,193 מקרים ופלוריד לעוד 3,212, מתוך 7,370 כותרים ייחודיים מושפעים בכל הארץ, על פי הדוח שצוטט על ידי Tokyo Shimbun ותקשורת אחרת.

בין היצירות שהוסרו מהמדפים היו סדרות מנגה יפניות רבות, כולל "Attack on Titan" של Hajime Isayama, "Tokyo Ghoul" של Sui Ishida, "InuYasha" ו"Ranma ½" של Rumiko Takahashi, ו"Soul Eater" ו"Fire Force" של Atsushi Ohkubo, על פי דוח CBR על נתוני PEN America. הארגון רשם את Ohkubo עם 106 איסורים מתועדים, את Isayama עם 89, ואת Takahashi עם 63, שמציב את שלושתם בין עשרת היוצרים הנאסרים ביותר בכל הארץ.

מדוע מנגה היא מטרה תכופה

PEN America אמרה כי מתנגדים לעתים קרובות מבודדים פנלים בודדים המתארים מין, אלימות או זהות מגדרית ללא הסיפור שמסביב, שיטה שהארגון קורא לה "context stripping." הארגון ציין כי הפורמט הוויזואלי של מנגה מקל על הוצאה וזרימה של תמונות בודדות כראיות לתוכן לא הולם, על פי דוחות CBR ו-Newsweek על הממצאים.

מקרה שהדגיש ScreenRant ממחיש את הדפוס: בלאס קרוסס, ניו מקסיקו, קבוצה בשם Coalition of Conservatives in Action רשמה כ-100 ספרים להסרה מבתי-ספר ציבוריים, כולל כרכים 1–2 של "Assassination Classroom", שהיא תיארה כפורנוגרפיה. מהדורת Viz Media דירגה את הסדרה "Teen Plus", לא את קטגוריית 18+ Mature שלה. Sarah Smith, סגן יושב ראש של הקבוצה, אמרה שהקבוצה "התמקדה בתוכן שהורים עלולים למצוא לא הולם על בסיס גיל ובגרות של ילדיהם", בעוד שחניית הספרים בבית הספר Karen Hanson-Sharp טענה כי איסור של ספרים "מגביל חשיבה ביקורתית ולא יעצור נוער מלהיוודע לנושאים אלה."

כיצד הוויכוח מנוסח ביפן

הנתונים האמריקאיים נתפסו על ידי חברות תקשורת יפניות כולל Yahoo! News Japan ו-ABEMA Times, אשר מסגרות את הסיפור סביב שאלה בסיסית שנדונה בתוכנית הדיון ABEMA Prime: האם הסרת מנגה מספריות "מגינה על ילדים" או "שוללת מהם הזדמנויות לגדול"? צד אחד טען כי "כמה תיאורים עדיין מוקדמים מדי לילדים", בעוד שהצד השני אמר שהגבלות מעידות על שחרור חופש, על פי תקציר Yahoo! News Japan של התוכנית.

Mayuko Watanabe, חוקר תקשורת שהופיע בתוכנית כפי שדווח בידי ABEMA Times, אמר שהאיסורים האמריקאיים היו "חבלה" אך גם שיקפו מה שהוא קרא "מודעות נמוכה לזכויות אדם" בקרב כמה יוצרים ומוציאי מנגה יפניים. היא הצביעה על מטפורות חוזרות שהיא רואה בהן בעלות בעיות, כמו תיאור מגע גופני כפוי כנגד דמויות נשיות כקומדיה ללא הכרה בסבל הקורבנות, ואמרה כי הקשר חשוב בהבחנה בין תיאורים המביעים ביקורת על מעשים כאלה מאלה המנרמלים אותם.

קרב של יפן למשך חמש עשרה שנים על תוכן מפורש

הוויכוח הנוכחי משקף הסכסוך ביתי שהתחיל בתקנון טוקיו משנת 1964 בנושא התפתחות בריאה של בני נוער, אשר מגביל את מכירת מנגה, אנימה וציורים מפורשים מבחינה מינית לקטינים דרך ביורידות עצמית בתעשייה וסיווג כחומר "seinen" או 18+, על פי תקציר ויקיפדיה של ההיסטוריה המשפטית של התקנון.

בפברואר 2010, הממשלה המטרופולינית של טוקיו הציעה חוק, שלאחר מכן נקרא "Nonexistent Youth Bill", אשר היה מגביל תיאורים בדיוניים של קטינים במצבים מיניים. יוצרי מנגה, מוציאים ופירמות חוקיות התנגדו, והאסיפה דחתה את הצעת החוק ביוני 2010. גרסה מתוקנת, הצעת חוק 156, הוציאה את הניסוח השנוי במחלוקת אך הרחיבה את ההגדרה של חומר "מזיק" כדי לכסות תיאורים שבצורה "לא מוצדקת מהללים או מעניינים" מעשים מיניים בלתי חוקיים; היא אושרה על ידי ועדה ב-13 בדצמבר וכנסת מלאה ב-15 בדצמבר 2010, וונולדה ב-1 ביולי 2011.

מוציאים כולל Shueisha, Shogakukan ו-Kodansha איימו על קוקטייל של Anime Fair International Tokyo בעקבות הצעת החוק המתוקנת, וחברת הסרטים המצוירים היפניים הגיעה לדאגות בנוגע לחופש הבעה. ראש ממשלה לשעבר Naoto Kan קרא בפומבי להגעה להסכמה כדי להשאיר את התערוכה פועלת. הכותר הראשון שהוגבל רשמית בתחת התקנון המתוקן, "Imouto Paradise 2", סומן במאי 2014 למה שרגולטורים תיארו כהללת מעשים מיניים חדשים.

הגנה מול חופש אמנותי: הטיעונים הבסיסיים

• צד הגנה: תוכן מסוים מנרמל תרחישים ללא הסכמה או מנצלים וצריך להיות כפוף לשליטה בגיל קפדנית יותר או כללי מדף, כפי שטוענים Watanabe וקבוצות בית-ספר כמו הקואליציה של לאס קרוסס.
• צד חופש: הסרה או הגבלה של מנגה מסכלת את גישת הקוראים לסיפורים וחשיבה ביקורתית, כפי שטוענת Karen Hanson-Sharp, חניית ספרים בבית הספר, ומוציאים שהתנגדו לשינויי תקנון טוקיו 2010–2011.
• בעיה בהקשר: גם האיסורים האמריקאיים וגם כמה החלטות תקנון יפניות מעוררות ביקורת על שיפוט של סצנות או פנלים בודדים ולא את הנרטיב המלא של יצירה, על פי ממצא "context stripping" של PEN America.
• ביורידות עצמית בתעשייה: המערכת הנוכחית של יפן מסתמכת בעיקר על סיווג וסידור ספריה של מוציאים לכותרים מוגבלים ולא על בדיקה מראש של הממשלה, דגם שעצמו טוען נגדו מאז 2010.