הרנסנס האיטלקי היה תקופת שינוי תרבותי, אמנותי ופילוסופי שהחלה בפירנצה בסוף המאה הרביעית עשרה והמשיכה למאה השבע עשרה, לפי History.com. הוגים איטלקיים בתקופה זו תיארו זאת כ'rinascità,' או הולדה מחדש של למידה קלאסית לאחר ימי הביניים.
פירנצה ובני משפחת מדיצ'י
פירנצה הפכה לראשון מרכז התנועה. History.com מתאר אותה כ-רפובליקה עצמאית ובירה בנקאית שדורגה כעיר השלישית בגודלה באירופה אחרי לונדון וקונסטנטינופל בתקופה הזאת. משפחות עשירות מפירנצה, בעיקר בני משפחת מדיצ'י, מימנו פרויקטים אזרחיים גדולים והזמנות אמנויות פרטיות, והפכו את העיר למרכז ייצור אמנות.
הבסיס הבחינתי לתקופה היה הומניזם, פילוסופיה שהדגישה הישגים אנושיים, למידה חילונית והחזרה על טקסטים יווניים ורומיים עתיקים, כפי שתיאר History.com. החשיבה הומניסטית עידדה אמנים ותלמידים להסתמך על צפייה ישירה בטבע ולא רק על דוקטרינה מורשת.
לאונרדו דה וינצ'י: צייר ומדען
לאונרדו דה וינצ'י נולד בשנת 1452 ליד פירנצה ומת בשנת 1519 באמבואז בצרפת, לפי הלוברה. הוא למד בסדנת הפסל אנדריאה דל ורוקיו בפירנצה, שם למד צורה, תנועה והשימוש באור וצל, לפני שעבר למילאנו בסביבות 1482 כדי לעבוד עבור הדוכס לודוביקו ספורצה.
במילאנו, ציירו לאונרדו את 'הבתולה בין הסלעים' ו'הסעודה האחרונה', ציור קיר על קיר אולם הקלואיסטר של כנסיית סנטה מריה דלה גרציה המתאר את הרגע בו ישוע אומר לשליחיו שאחד מהם יבגוד בו. לאחר שחזר לפירנצה בשנת 1500, הוא יצר את המונה ליזה, סנטה אן וסנט ג'ון הטובל, כפי שאומרת הלוברה. הוא עבד מאוחר יותר בברומא לפני שקיבל הזמנה מהמלך פרנסואה הראשון של צרפת בשנת 1516.
הלוברה מתארת את שיטתו של לאונרדו כמשלבת ציור חקרוני ואינטואיטיבי עם קפדנות מדעית, גישה שהמוזיאון אומר עזרה להעלות את הציור לדרגת מדע.
מיכלאנג'לו: פסל דוד ותקרת הקפלה הסיסטית
מיכלאנג'לו חצב את דוד בין 1501 ל-1504 מגוש אחד של שיש לבן שני פסלים קודמים דחו בגלל פגמים, לפי הגלריה דל'אקדמיה בפירנצה, שמכילה כעת את הפסל בגובה 17 רגל (5.17 מטר). העבודה הוזמנה במקור על ידי האופרה דל דואומו, הגוף המשגיח על קתדרלת פירנצה, שתכננה בתחילה להציב אותה גבוה על המבנה.
מיכלאנג'לו בחר לתאר את דוד לפני הקרב שלו עם גוליית ולא אחרי הניצחון, סטייה מהמסורת האמנותית הקודמת, כפי שמציינת האקדמיה. לאחר השלמתו בינואר 1504, ועדה שכללה את לאונרדו דה וינצ'י וסנדרו בוטיצ'לי דנו היכן להצביע את הפסל; בסוף הוא הוצב בפיאצה דלה סיניוריה בפירנצה כסמל של חירות אזרחית, והועבר פנימה לשימור ב-1873.
כמה שנים מאוחר יותר, האפיפיור יוליוס השני הזמין את מיכלאנג'לו לעדן מחדש את תקרת הקפלה הסיסטית בברומא, לפי מוזיאוני הוותיקן. מיכלאנג'לו חתם על החוזה ב-8 במאי 1508; הוא השלים את החצי הראשון של התקרה עד באוגוסט 1510 וסיים את כל העבודה עד ב-31 באוקטובר 1512, בזמן שהאפיפיור יוכל לחגוג קדש שם ב-1 בנובמבר. מוזיאוני הוותיקן אומרים שמיכלאנג'לו מאוחר יותר שכנע את יוליוס השני לתת לו להרחיב את העיצוב המקורי המתון יותר, ותן לו חופש רב יותר על הרכב סופי.
התקרה המושלמת מתמקדת בתשע סצנות מספר בראשית, כולל יצירת אדם, מוקפת בנביאים, סיביל ודמויות אחרות, לפי מוזיאוני הוותיקן.
שני אמנים, שתי גישות
לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו: עובדות עיקריות| לאונרדו דה וינצ'י | מיכלאנג'לו |
|---|
| טווח חיים | 1452–1519 (הלוברה) |
|---|
| יצירה חתימה | המונה ליזה, הסעודה האחרונה (הלוברה) |
|---|
| חסיי ראשיים | לודוביקו ספורצה, דוכס מילאנו (הלוברה) |
|---|
| תאריכי הזמנה ראשיים | הסעודה האחרונה ציורה במהלך שנות מילאנו מ-1482 (הלוברה) |
|---|
הלוברה מייחסת ללאונרדו גישה שהיא קוראת לה 'componimento inculto', משלבת ציור חקרוני עם צפייה בטבע. שני הגברים היו בני דורם בפירנצה: הוועדה שהחליטה היכן להצביע את דוד המושלם בשנת 1504 כללה את לאונרדו עצמו, לפי האקדמיה.
מדוע התקופה עדיין משנה
דגם הסיום של פירנצה, המשלב הזמנות אזרחיות, משפחות פרטיות עשירות והכנסייה הקתולית, ייצר גוף של עבודה ממורכז בצורה לא רגילה שהיסטוריה אמנות מאוחרת לקחה כנקודת ייחוס עבור כישרון טכני בפרספקטיבה, אנטומיה והרכבה. היצירות שנדונו כאן - המונה ליזה, הסעודה האחרונה, דוד ותקרת הקפלה הסיסטית - נשארות בין היצירות האמנויות הנצפות והמשוכפלות ביותר בעולם, המאוחסנות בהתאמה בלוברה, בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו, בגלריה דל'אקדמיה בפירנצה ובמוזיאוני הוותיקן בברומא.
