כיצד לזהות חדשות מזויפות: שיטות בדיקת עובדות שמומחים ממליצים עליהן

המידע השגוי המקוון נותר עדיין דאגה מתמשכת עבור צרכני חדשות בכל העולם. על פי דוח החדשות הדיגיטליות של 2025 ממכון רויטרס לחקר עיתונות, המבוסס על כמעט 100,000 ראיונות על פני 48 שווקים, 58% מהנשאלים אומרים שהם נשארים מודאגים מביכולתם להבחין בין מה שנכון ובין מה שהוא שקר כשמדובר בחדשות מקוונות — נתח שהדוח מתאר כדומה לסקר של השנה הקודמת.

מדוע זו דאגה חוזרת ונשנית

דוח מכון רויטרס מצא שהדאגה לגבי המידע השגוי היא הגבוהה ביותר באפריקה ובארצות הברית, שם 73% מהנשאלים אמרו שהם מתקשים להבחין בין חדשות אמיתיות לשקריות, לעומת 46% במערב אירופה. הנשאלים ציינו שתי קבוצות כמקורות הנתפסות הגדולים ביותר של מידע שגוי, כל אחת מהן ציינה על ידי 47% מהאנשים: משפיעים ואישיות מקוונים, וכלכלאים לאומיים. אמצעי תקשורת חדשותיים ועיתונאים ציינו על ידי 32%.

אמון כולל בחדשות הישאר ב-40% עולמית במשך שלוש שנים רצופות, כפי שהדוח מצא. האמון היה הגבוה ביותר בנייג'ריה (68%), ואחריה פינלנד (67%), בעוד שהונגריה ויוון היו בקצה הנמוך, שתיהן ב-22%.

גורם נפרד שהופך את בעבודה בכלל למידע השגוי היא המהירות בה הוא מתפשט. מחקר משנת 2018 בעיתון Science של חוקרי MIT Soroush Vosoughi, Deb Roy ו- Sinan Aral בדקו כ-126,000 סדרות סיפורים שהיו משותפות יותר מ-4.5 מיליון פעמים בטוויטר על ידי כ-3 מיליון אנשים בין השנים 2006 ל-2017. המחקר מצא שסיפורים שקריים היו 70% יותר סביר להיות משוער מחדש מאשר סיפורים אמיתיים והגיעו ל-1,500 אנשים בערך שש פעמים מהר יותר. החוקרים דיווחו שהתבנית זו התקיימה בעיקר כיוון שאנשים, ולא חשבוני בוט אוטומטיים, עשו את רוב השיתוף, והציעו שחידוש — סיפורים שקריים נטו להיות מפתיעים יותר — סייע בהנעת ההפצה.

לאן אנשים פונים כדי לבדוק עובדות

אותו סקר של מכון רויטרס שאל אנשים מה הם עושים כשהם רוצים לבדוק אם משהו נכון. התגובות הנפוצות ביותר היו התייעצות עם חיזוניות חדשות שנאמנות לו (38%), בדיקה של מקור ממשלתי רשמי (35%), שימוש במנוע חיפוש (33%) והתייעצות עם ארגון ייעודי לבדיקת עובדות (25%). הדוח ציין כי במדינות מקוטבות פוליטית כמו ארצות הברית, אנשים לעתים קרובות פונים לחיזוניות המתואמות עם הזיקות הפוליטיות שלהם, בעוד שקהל בבריטניה וגרמניה ציינו לעתים קרובות יותר שודרי כל הציבור כמו BBC ו- ARD.

שיטות שמומחי בדיקת עובדות בעצם משתמשים בהן

ארגוני שיוך תקשורתי מתארים כמה טכניקות קונקרטיות שאנשים יכולים להשתמש כדי לבדוק ידע ויראלי, תמונות וסרטונים, ולא להסתמך על טריק יחיד.

פרויקט זיכרון חדשות, ארגון ללא מטרות רווח אמריקאי המתמקד בחינוך שיוך תקשורתי, מלמד ארבע כישורים של אימות דיגיטלי לבדיקת תמונות, סרטונים ותביעות ויראליות: התבוננות קריטית של פרטי התוכן, חיפוש תמונה הפוך כדי להתחקות היכן תמונה הופיעה במקור, גיאוניקציה כדי לאשר היכן צילום פועל בפועל, וקריאה צדדית כדי להפנות צולב תביעה על פני מקורות מרובים.

למה ארגוני בדיקת עובדות התחייבו

הרשת הבינלאומית לבדיקת עובדות (IFCN), יחידה של מכון Poynter המעידה ארגוני בדיקת עובדות בכל רחבי העולם, פועלת תחת קוד של עקרונות שחתומים חייבים לעקוב. הקוד מתאר בדיקת עובדות חסרת משוא פנים ושקופה כ-כלי חזק בעל כוח עבור עיתונות אחראית, בעוד שהיא אזהרת כי בדיקת עובדות שנעשתה ללא ספיגה מקור נכונה או עם הטיה יכולה להעמיק אי-אמון ציבורי בתקשורת ובמומחים. חתומים מתחייבים לפרסום הערכות חסרות משוא פנים של דיוק של הצהרות וקיום שקיפות לגבי סוגריהם וכישוריהם. ה- IFCN גם מנהל קורסים הכשרה, כולל "יסודות בדיקת עובדות עם IFCN" ו "בדיקת עובדות עבור כל", שמטרתם עיתונאים והציבור הרחב.

הגורם האנושי

חוקרי MIT שחקרו סדרות טוויטר מצאו שחדשות פוליטיות שקריות התפשטו מהר יותר ובמובן רחב יותר מ-סיפורים שקריים בקטגוריות כמו טרור, אסונות טבע, מדע או אגדות עירוניות. הם גם דיווחו שסיפורים שקריים נטו לעורר הפתעה וחרטה בקרב אנשים שנתקלו בהם, בעוד שסיפורים אמיתיים היו יותר קשורים לעצב, צפיה וביטחון — תבנית שהמחברים קישרו לחידוש היותו ניתן יותר לשיתוף מאשר מידע מוכר ודיוק.