צוות בהובלה שוודית מזהה מין יק שחדל לקיום שלא נודע קודם לכן במערת דניסובה בסיביר

מדענים זיהו מין בקרי שחדל לקיום שלא תועד קודם לכן הקשור קשר הדוק ליקוני ימינו, על בסיס DNA עתיק שהופק מטוקי עצם שהתגלו במערת דניסובה ובאתרים נוספים בהרי אלטאי-סיין בדרום סיביר. הממצאים פורסמו בכתב העת Current Biology ב-5 באוקטובר 2026.

צוות המחקר, שיושב במרכז הגנטיקה של העבר - מוסד משותף של אוניברסיטת סטוקהולם והמוזיאון השוודי לקיום טבע - עבד עם עמיתים מאוניברסיטת קליפורניה, סנטה קרוז ומאוניברסיטת וינה. מחבר המחקר הראשי הוא Love Dalén, פרופסור לגנומיקה אבולוציונית במרכז הגנטיקה של העבר, כשאלכסנדר ג'ילארדט וג'ונאס אופנהיימר מפורטים בין החוקרים שביצעו את ניתוח הגנום.

כיצד מין שלא נודע התגלה בטוקי עצם זעירים

על פי החוקרים, העצמות ששימשו במחקר היו קטנות מדי וכל כך משובשות שלא ניתן היה לזהות אותן על סמך הצורה בלבד. במקום זאת, הצוות רצף DNA עתיק מהטוקים ושחזר 20 גנומים גרעיניים המשתרעים על למעלה מ-200,000 שנה, מכ-247,000 ל-כ-27,000 שנים לפני זה. השוואת חומר גנטי זה לתיצורי בקרים ידועים - כולל יקוני ימינו, ביזוני סטפה וטורים - חשפה קו נסל מובהק שלא תואר קודם לכן שהצוות כינה באופן לא רשמי "יק X".

מכיוון שהמין טרם הושוו לעומת כל שרידי הבקר האזוריים שתוארו בעבר, הוא לא קיבל שם מדעי רשמי. החוקרים אומרים שיש צורך בעבודה נוספת בטרם שניתן יהיה לסווג את "יק X" תחת בינום לטיני.

קו נסל נפרד במשך מאות אלפי שנים

על פי הניתוח הגנומי, "יק X" החל להתנתק מאבות היקוני היום לפני לפחות 400,000 שנה והפך למין נפרד לחלוטין בסביבות 250,000 שנים לפני זה. הנתונים מצביעים גם על החלפה אוכלוסייתית בתוך קו הנסל של "יק X" בסביבות 120,000 שנים לפני זה, תקופה שהחוקר אלכסנדר ג'ילארדט ציין שהוא חופף לשלב אקלימי חם במיוחד.

טוקת העצם הצעירה ביותר בערכת הנתונים היא בערך בן 27,000 שנה, כלומר "יק X" עדיין היה קיים באזור היטב לתוך התקופה הקרה האחרונה. התזמון המדויק וסיבת ההכחדה שלו נותרו בלתי ידועים, מכיוון שלא נמצאו עד כה דגימות צעירות יותר.

סימנים מעטים של ערבוב עם בקריים אחרים

בניגוד לרבייה בין-זיניות מתועדת היטב בין קבוצות אנושיות עתיקות כגון דניסובים, ניאנדרתלים ובני אדם מודרניים - ששרידיהם גם הוחזרו ממערת דניסובה - הנתונים הגנומיים מציגים מעט עדויות או אין עדויות לכך ש"יק X" הזדווג עם מינים בקריים אחרים שחיו באותו אזור, כגון ביזוני סטפה או טורים, כפי שדיווחו החוקרים.

חוקר ما-דוקטוראט ג'ונאס אופנהיימר ציין כי מלוא פרק הזמן המכוסה על ידי ערכת הנתונים, יותר מ-200,000 שנה מערכת אתרים יחידה, הוא דיר נדיר במחקר DNA עתיק. הצוות גם הציע את האפשרות שבני אדם עתיקים שגרו באזור אלטאי, כולל דניסובים וניאנדרתלים, אולי ציידו את "יק X", אם כי המחקר אינו מציג עדויות ישירות לכך מעבר להימצאותם המשותפת של שרידיהם באתרים זהים.

מדוע אזור אלטאי חשוב

דלן אמר כי הגילוי מדגיש את אזור אלטאי-סיין כנקודת חמה אפשרית של המגוון הביולוגי ומקלט ששמר על קווי נסל חיות מובהקים על פני מחזורי קרח חוזרים בתקופת הפליוסטוקן. עצם מערת דניסובה כבר ידועה בקרב פלאואנתרופולוגים כאתר שבו הדניסובים, קבוצה של בני אדם ארכאיים שחדלו לקיום, הוכרו לראשונה דרך ניתוח DNA עתיק.

המחקר מבוסס על דגימות שנאספו ממערת דניסובה ואתרים סמוכים נוספים באסיה בעלת קו-רוחב בינוני, והמחברים אומרים שהשיטה - החזרת מידע גנומי מטוקי עצם שלא ניתן לזהות אותם בצפייה בעיניים - יכולה לעזור לגלות מינים שחדלו לקיום נוספים מוסתרים בגדר מוזיאון ובקבוצות חפירה מאותו תקופה.