Film Noir והז'אנרים הקלאסיים של הוליווד: מה מגדיר כל סגנון

כל מי שמתרועע בקטלוג של סרטים קלאסיים בשירות סטרימינג מתחרה עם אותם תויות חוזרות ונשנות: noir, Western, מיוזיקל, קומדיה פרועה. אלה אינם תגי שיווק שניתן להחליף. הם מתארים סגנונות חזותיים ספציפיים, תקופות זמן וסוסים סיפוריים שהשתמשה מערכת הסטודיו של הוליווד כדי לארגן ייצור מסוף שנות ה-1920 ועד לשנות ה-1960, לפי מדריך מחקר של ספריית הקונגרס בנושא תקופת הסטודיו.

Film Noir: סגנון, ז'אנר, או שניהם

המונח "film noir" — צרפתית ל"סרט שחור" — נטבע על ידי המבקר הצרפתי ניניו פרנק בשנת 1946, לאחר שהגבלות זמן המלחמה הוסרו ותרבות הצרפתית עדכנה קטלוג של סרטי פשע של הוליווד, לפי מדריך מחקר של ז'אנר סרטים שפורסם על ידי ספריית קולג' דארטמות. המבקרים באותה תקופה שמו לב שהסרטים הרתקים האמריקאיים הללו חלקו מראה עגום וסגנוני שהעביר את המסורת הספרותית הצרפתית של roman noir, או בדיוני פשע אפל.

מדריך דארטמות מתאר את film noir כפועל גם כז'אנר וגם כתנועה סגנונית, המיושמת על מחזור של סרטי פשע של הוליווד המשתרעים על דרמות פשע, תמונות גנגסטריות וסרטי התסרטן פסיכולוגיים. המדריך מציב את התקופה הקלאסית בין 1940 ל-1959 ומפרט את תכונותיו המגדירות: תאורה נמוכה וניגודיות גבוהה המעוררת שחיתות מוסרית; פנימי אפלוליים וממוער בתאורה נמוכה ורחובות עירוניים לילה; עלילות חקירה מזולזלות; סרוק קול חלומי; עדכולים; וגמישות בעלות דו-משמעותיות. סוגי דמויות חוזרים כוללים גם בדיקן פרטי עייף עולם, הנשה הקטלנית והגברים המוסרים המוסקומים שנופלים בחזון שלה.

לפי המדריך, הסגנון שאב מכמה מסורות קודמות: הקולנוע הביטויוני הגרמני צללים קשים, בדיוני מחקר קשוח אמריקניים, ריאליזם פואטי צרפתי, ותיעוד אמריקני לאחר המלחמה. סרטים המכונים בדרך כלל noir כוללים "The Maltese Falcon", "Double Indemnity", "Laura", "The Big Sleep", "Touch of Evil" ו"Kiss Me Deadly".

כיצד בנתה מערכת הסטודיו ז'אנרים

תכונות film noir התפתחו בתוך מבנה תעשייתי גדול יותר. מדריך ספריית הקונגרס מסביר שזה סטודיוים גדולים — קולומביה, דיסני, פרמאונט, RKO, יוניברסל וורנר ברוס — שלטו על ייצור, הפצה וקרנת בתרבות מ1920 עד 1950, והנתחו יחד כחמישים סרטים תכניים בשנה אחת, עם מאות שחרורים גדולים בשנה נתונה. כדי לנהל את עוצמה בחיזוי לצופים, מציגים וממציאים, המדריך אומר שהתעשייה ארגנה את פלטיו לז'אנרים ספציפיים שאפשר היה להכיר לפי נושא בסיסי שלהם.

ההגיון הארגוני זה הרחיב את כל התעשייה: אותה מערכת שסווגה film noir כמחזור סרטי פשע גם סידרה את הפלט ל-Western, מיוזיקל וקומדיה פרועה כקווי תוצר נפרדים וניתנים להכרה.

Western: סביבת גבול, סכסוך מוסרי

ה-Western מוגדר בעיקר על ידי סביבתו בגבול האמריקאי, בדרך כלל בחציו השני של המאה ה-19, לפי סקירת ז'אנר שפורסמה על ידי nofilmschool. אלמנטים נפוצים כוללים עיירות גבול עפר עם בארים, מחנות כרייה וחוות; נופים גסים ודרמטיים המתפקדים כמעט כדמות בעצמה; ודמויות כגון בוקר בקר, שולחני, שרפים, המרשלים והנושמים. הנושאים המרכזיים שלו במרכז ההתנגשות בין ציוויליזציה לגבול בר השמיימי, בין חוק לחוקיות, לצד הישרדות, נקמה, כבוד וטוהר מוסרי.

סרטי Western המוזכרים בסקירת nofilmschool משתרעים על פני כמה עשורים, מ-"The Searchers" (1956) ל-"The Good, the Bad and the Ugly" (1966) של Sergio Leone, "Unforgiven" התיקוני (1992) ו-"Django Unchained" העדכני (2012).

מיוזיקל: שירים מובנים לתוך הסיפור

סרטי מיוזיקל משלבים שירים ורקדות ישירות לתוך העלילה ולא משתמשים בموסיקה רק כקול תפאורה. העלייה הקומרציאלית של הז'אנר קשורה להגעת הצליל המסונכרן: "The Jazz Singer", ששוחרר על ידי Warner Bros. Pictures ו-Vitaphone Corp. ב-6 באוקטובר 1927, לא היה הסרט הראשון עם אלמנט קול כלשהו, אך הצלחתו הקומרציאלית — המוכרת עם פרס אקדמיה מיוחד שכינה אותו "הסרט המדבר המובחר החלוץ, שחולל מהפכה בתעשייה" — האיצה את ההמרה בתעשייה מסרט שקט לסרט צוליל, לפי כניסת קטלוג American Film Institute בנושא הסרט.

קומדיה פרועה: שיחה מהירה, סכסוך מחלקתי

קומדיה פרועה הופיעה בשנות ה-1930 כסוג משנה של קומדיה רומנטית שהשילבה דיאלוג מהיר וחכם עם הומור טלן שירשנו מהסרט השקט, לפי סקירת מחקר שפורסמה על ידי EBSCO. העלילות בדרך כלל מתחרות בהבנות הבנויות על גברים ונשים, לעתים קרובות מקלפים חברתיים שונים, כאשר הז'אנר בתדירות גבוהה עוקץ דמויות עשירות תוך חגיגה בעמידות רגילה במהלך תקופת הקלקול הכלכלי. סרטים המכונים הבסיס של הז'אנר כוללים "It Happened One Night" (1934), "My Man Godfrey" (1936) ו"Bringing Up Baby" (1938).

השוואת ארבעת הסגנונות

מכיוון שהקטגוריות הללו מתארות דברים שונים — noir סגנון חזותי/טונלי (וגם, לפי מדריך דארטמות, ז'אנר), האחרות ז'אנרים קונבנציונליים יותר המוגדרים על ידי סביבה ועלילה — סרט יחיד יכול להשתייך ליותר מקטגוריה אחת בו-זמנית. סרט פשע בעיר יכול להיות גם נוואר וגם, תלוי במקורו של הסטודיו, חלק ממסורת רחבה יותר של תמונות גנגסטריות; כמה סרטי Western ומיוזיקל מאותם עשורים חלקו תאורה בסגנון noir בסדרות בודדות מבלי להיות מסווגים כ-noir בכללי.