המהפכה התעשייתית: כיצד מכונות וטכנולוגיה חדשה עיצבו מחדש את החברה

המהפכה התעשייתית מתייחסת לתקופה בה כלכלות המבוססות על חקלאות וטובין עשויים ביד נתנו את מקומן לכלכלות בנויות על ייצור ממוכן וענף גדול. היסטוריונים בדרך כלל מתייחסים לתחילתה בשנת 1760 בבריטניה הגדולה, כשהתזוזה התפשטה ליבשת אירופה וארצות הברית בערך עד 1840, על פי סקירה היסטורית של ויקיפדיה לתקופה.

חוקרים בדרך כלל מחלקים את התקופה לשתי שלבים. המהפכה התעשייתית הראשונה, בערך מ-1760 עד 1840, התמקדה בייצור טקסטיל ממוכן, כוח קיטור וייצור ברזל מוקדם. המהפכה התעשייתית השנייה, משנות ה-1870 לתחילת המאה העשרים, הביאה ייצור פלדה, טכניקות ייצור המוני, קווי הרכבה וסיסטמים חשמליים, על פי המקור זה.

המכונות שהתחילו הכל

ייצור הטקסטיל הפך תחילה. הציר (1764), מסגרת המים (1769) והנול הממונע (1785) הכפילו את כמות הבד שעובד אחד יכול לייצר - ההנדסה המחודשת של סיבוב כותנה הערכה מעלה בערך 500 פעמים את פרודוקטיביות העובד בהשוואה לשיטות יד, על פי סיכום ויקיפדיה של טכנולוגיית התקופה.

כוח הקיטור הפך הממיכון לנייד וניתן להרחבה. תומס ניוקומן בנה פרוטוטיפ מנוע קיטור מוקדם בתחילת המאה ה-18, אך הוא היה לא יעיל. ג'יימס וואט, שעבד באוניברסיטת גלזגו, קיבל פטנט עבור מעבה נפרד בשנת 1769 שהקטין את צריכת הדלק בערך 75 אחוז, והשתתף לאחר מכן עם מתיו בולטון כדי להוסיף תנועה סיבובית. מתוך כ-500 מנועי קיטור שהזוג מכר לפני תפוגת הפטנט שלהם בשנת 1800, 84 הנעו טחנות כותנה ו-52 הנעו מכרות, כשאחרים שימשו במגוון רחב של תעשיות אחרות, על פי חשבון של World History Encyclopedia של מנוע קיטור של וואט. הערכה של סך כוח הקיטור בשימוש בבריטניה גדל מכ-10,000 כוח סוסים בשנת 1800 ל-210,000 עד 1815, על פי ויקיפדיה.

מהבית והשדה למפעל

לפני הממיכון, ייצור הטקסטיל התרחש בעיקר בבתים וכלים קטנים תחת מערכת "תעשיית הקוטג'ים". בתי חרושת ריכזו ציוד יקר, כוח קיטור וכוח עבודה גדול תחת קורה אחת, ומערכת בתי החרושת הזו דרשה לוח זמנים קפדני ושינויים רציפים שהיו חדשים לרוב העובדים, כפי שציינה HISTORY.com בסקירתה לתקופה.

התקדמויות מאוחרות הרחיבו את התבנית על פני סקטורים אחרים. התלות הנמוכה יותר על פחם לטובת קוקוס הנמיכה עלויות דלק לייצור ברזל, וטכנולוגיית תנור נפץ חם, שהתקבלה על ידי המציא הסקוטי ג'יימס בוומונט נילסון בשנת 1828, הנמיכה עוד יותר עלויות, על פי ויקיפדיה. רכבות הלכו בעקבות: ריצ'ארד טרדוויתיק פיתח רכבות מונעות בקיטור מוקדמות בתחילת המאה ה-19, ועד 1830 הלוקומוטיבים העביעו סחורות בין מנצ'סטר וליברפול, כפי שדיווחה HISTORY.com.

העלות האנושית: עבודה ועבודת ילדים

עבודת מפעל דרשה שעות ארוכות וקשוחות. ילדים בבתי חרושת בריטיים עבדו בדרך כלל 12 עד 16 שעות, שישה ימים בשבוע, על פי סקר של האיגוד להיסטוריה כלכלית (EH.net) על עבודת ילדים בתקופה. ילדים הוצאו לעבודה בהרחבה לצד מבוגרים: בטקסטיל, בערך 10 עד 20 אחוז של עובדים מתחת לגיל 13 ו-23 עד 57 אחוז מאלה בגיל 13 עד 18 הוצאו לעבודה עד 1833, בעוד שילדים ונוער היוו 19 עד 40 אחוז מכוח מכרות עד 1842, על פי EH.net.

מעסיקים עדיפו עבודת ילדים בעיקר מסיבות של עלות. על פי World History Encyclopedia, ילד עובד עלה בערך 80 אחוז פחות להעסקה מאשר אדם ו-50 אחוז פחות מאשר אישה, וגודל הילד הקטן והידיים זריזות שלהם התאימו למשימות כמו הגעה מתחת לציוד. אותו מקור קובע שחלק מהילדים התחילו לעבוד בגיל חמש, ומתאר טקטיקה הנקראת "חממום מיטה", בו ילד אחד עזב מיטה חמה כשרעהו התחיל משמרת.

שכר נמוך הקשה עוד יותר: ילדי בתי חרושת יכלו להרוויח פחות מארבע שילינגים בשבוע, על פי דיווח EH.net.

חוקי רפורמה מוקדמים

דאגה ציבורית על תנאי בתי חרושת ומכרות הובילה לסדרה של חוקים בריטיים. חוק הבריאות והמוסר של חניכים משנת 1802 ביקש לשפר תנאים עבור חניכי פרוש. חוק טחנות וטחנות כותנה משנת 1819 קבע גיל עבודה מינימלי של 9 ומגביל שעות עבודה ל-12 ביום, על פי EH.net. חוק בתי החרושת משנת 1833 אסר על העסקת ילדים מתחת לגיל 9 ומגביל עבודה לילדים בגיל 9 עד 13 ל-8 שעות ביום, תוך יצירת פקחים בשכר ביצוע הכללים, על פי EH.net ו-World History Encyclopedia. חוק המכרות משנת 1842 אסר על עבודה תת-קרקעית לילדים מתחת לגיל 10 ואסר על עבודת נשים וילדות בחוד, על פי EH.net ו-World History Encyclopedia. חוק בתי החרושת משנת 1844 הגביל את יום העבודה של כולם ל-12 שעות וחייב את הפרדת ציוד מסוכן מעובדים, וחוק עשר שעות משנת 1847 הגביל שעות עבודה ל-10 ביום לילדים ונשים, על פי World History Encyclopedia ו-EH.net.

רפורמה חברתית התרחשה לצד חקיקה. סופרים כמו צ'רלס דיקנס, בעיקר ב-Oliver Twist (1837), משכו את תשומת הלב הציבורית לעבודת ילדים, ושינוי בגישות ויקטוריאניות לילדות תרם לכן לייסוד הסופי של החברה הלאומית למניעת אכזריות לילדים בשנת 1889, על פי World History Encyclopedia.

השפעות כלכליות וחברתיות קבועות

המעבר מחיים חקלאיים לחיים תעשייתיים עיצב גם מחדש היכן מציצו אנשים. התעשייה הממהרת משכה עובדים מאזורים כפריים לעיר, וייצרה צפיפות יתר, זיהום, ניקוז לא מספיק ומים שתייה בלתי בטוחים בהרבה מרכזים עירוניים, על פי HISTORY.com. סקירה ויקיפדיה כמו כן מתארת הגירה עירונית של הגיל כחלופת עבודה חקלאית בעבודה מבוססת בתי חרושת בקנה מידה גדול.

מבחינה כלכלית, הכנסה בינונית וגדל האוכלוסיה בבסיס בר-קיימא שלא נראה לפני כן, ורמת החיים השתפרה לרוב האנשים בעולם המערבי לאורך זמן, על פי ויקיפדיה - למרות שאותה סקירה מציינת שחלק מהיסטוריונים טוענים ששיפור משמעותי לעובדים לא הגיע עד המאה העשרים. ויקיפדיה גם קובעת כי כלכלנים היסטוריים בדרך כלל רואים בתחילת המהפכה התעשייתית חשיבות דומה רק לאימוץ הקדום של הכנסת חקלאות.