כיצד לבחור וללמוד כלי נגינה: מדריך למתחילים

כל מי שמתחיל במוזיקה מתמודד עם שתי בעיות נפרדות: איזה כלי לבחור, וכיצד להתרגל אליו היטב לאחר שיגיע. הנחיות ממורים במוזיקה וחקר על תרגול מומחים מצביעים על תשובות לשתי הבעיות - ושתי הבעיות מתברר שקשורות זו לזו, שכן אנשים מתרגלים יותר כאשר הם באמת אוהבים את הצליל שהם מייצרים.

התחל עם הצליל, לא עם המפרטים

לפי BeginBand.com, משאב ארוך טווח למנהלי להקה וקונצרטן בבתי ספר, הדרך המהימנה ביותר לבחור כלי ראשון היא להקשיב לו מנוגן - חי או מוקלט - ולשים לב לאיזה טווח צלילי משוך את הלומד, בין אם זה הטונים הנמוכים של טובה או צ'לו או הרגיסטר הגבוה יותר של חליל או כינור. האתר טוען כי הצלחה בלימוד כלי תלויה מאוד ברצון להתרגל בו, וירצון זה נובע מאהבת הצליל.

BeginBand.com גם מזהיר מפני בחירה על סמך מאפיינים גופניים בלבד - למשל, בחירת כלים של פליז על סמך צורת שפה או שיניים. האתר מציין כי רבים מוסיקאים מקצועיים הם, לדברי החברה, 'התאמה גופנית נוראה עם הכלי שלהם', ומצטט נוגני חצוצרה עם נשך הפוך ונוגני טובה עם שפיים דקים כדוגמאות. שיטה נפוצה שלישית, הקצאת כלים לאיזון מספרי להקה, משרתת את הצרכים הארגוניים של הקבוצה ולא את הסטודנט הפרטני, אומר האתר.

מצא מורה המתאים ללומד, ואז קבע יעדים יוקנתיים

במיוחד עבור מתחילים בוגרים, בחירת המורה משנה כמו בחירת הכלי. מגזין Strings Magazine, בראיון עם כמה בוגרים שהחלו ללמוד כלי בשלב מאוחר בחיים, דיווח כי סלוניסטית אחת, קרול הייינס, חיפשה בכוונה מורה שמתמחה בתלמידים בוגרים, שכן מורים רגילים ללמד ילדים אולי לא יתאימו את הקצב או הציפיות שלהם. המאמר גם ציין כי לומדים מבוגרים לעתים קרובות צריכים ל'הסיר' הרגלי זיכרון שרירי לכל החיים שנלקחו מפעילויות גופניות אחרות, אשר דורש מורה קשוב לאימון מחדש זה.

אותו דוח ב-Strings Magazine מצא שרוב הלומדים הבוגרים שראיין שאפו ליעדים צנועים וממלאי-שביעות-רצון אישית בעבודה מקצועית - כמה הצטרפו לתזמורות קהילתיות, בעוד שאחת, מריאן פלאג, המשיכה להופיע בקונצרטי סטודיו למרות הודאה בחרדה מתמשכת לגבי ביצוע סולו. אחד הנושאים, פרנק ניקולס, התחיל ללמוד צ'לו בגיל 68 לאחר פרישה, והמגזין הציגו זאת כראיה שהתחלה בשלב מאוחר בחיים אפשרית.

מדוע אתה מתרגל חשוב יותר מאשר משך הזמן

לאחר שהכלי והמורה במקום, המחקר על הרגלי התרגול מצביע הרחק מסתם רישום שעות. מחקר מצוטט על נרחב משנות התשעים בקונסרבטוריון, כפי שתואר על ידי חברת המעקב אחר התרגול Modacity, גילה כי מוסיקאים סטודנטים עילית וממוצעים תרגלו בערך אותו מספר שעות בשבוע - בערך 50 - אך נוגנים עילית בילו כמעט שלוש פעמים יותר משעות התרגול שלהם על מה שחוקרים כינו 'תרגול מכוון'.

Modacity מתאר תרגול מכוון כעבודה בכוונה ומערכתית: הגדרת יעד ספציפי וצר לישיבה, ניתוק קטע קשה במקום לעיתון מחדש של היצירה כולה, ושימוש במשוב - כגון הקלטה עצמית - כדי לבדוק האם התיקון המנותח באמת עבד לפני המעבר. החלופה, חזרה לא ממוקדת, נושאת סיכון מסוכם בפתגם שהמאמר מצטט: תרגול לא עושה מושלם, זה עושה קבוע, כלומר טעויות חוזרות מתחזקות כמו שיחוק נכון.

1. האזן להקלטות או ביצועים חיים על פני משפחות כלים מרובות ושים לב לאיזה צליל אתה משוך, ולא לשלול כלים על סמך מראה או התאמה גופנית משוערת.
2. שקול גורמים מעשיים - עלות, גודל, ומורים זמינים בתחום שלך - אך התייחס אליהם כשניוני לעניין אמיתי בצליל.
3. מצא מורה שהניסיון שלו תואם את המצב שלך; מתחילים בוגרים בפרט נהנים ממורים רגילים ללמד בוגרים אחרים.
4. קבע יעד שמתאים למה שיספק אותך באופן אישי, כגון נגינה בקבוצת קהילה או לעצמך, במקום סטנדרט מופשט של שליטה.
5. בכל ישיבת תרגול, בחר בעיה ספציפית וצרה אחת לעבודה עליה במקום סתם נגינה בעדה מתחילתה לסופה.
6. השתמש במשוב - הקלטה של עצמך, או קלט מהמורה - כדי לאשר האם תיקון התרגול באמת עבד לפני חזרה עליו בלא בדיקה.

אף אחת מההנחיות המלוכדות במקור לא מציעה ציר זמן קבוע להשגת כושר; גם BeginBand.com וגם Strings Magazine מסגרים התקדמות כקשורה לכללי מוטיבציה והוראה מתאימה במקום מספר קבוע של שבועות או חודשים.