כיצד הקלאסיקה עדיין משפיעה על מלחיני ותאוריית המוסיקה של היום

השאלה כיצד מוסיקה קלאסית מזינה מוסיקה שנעשתה היום עולה כל הזמן בחיפושים, בכיתות ובראיונות, משום שהתשובה אינה מופשטת: קומפוזיטורים ספציפיים מצביעים על יצירות ספציפיות של טכניקה מעידן הקלאסיקה, ובתי ספר ספציפיים עדיין מלמדים טכניקה זו כנקודת הכניסה להרכב. פיסה זו מסתמכת על חומרי קורס וראיונות רשומים עם קומפוזיטורים העובדים במוסיקה קונצרט ובסרט כדי להראות, עם דוגמאות שנקובות בשמות, כאן המשפעה זו מתועדת.

תאוריה קלאסית עדיין תומכת בהכשרת הרכב

בבית הספר ג'וליארד, הקורס הנגד המתקדם לסטודנטים של הרכב מתואר בקטלוג של בית הספר עצמו ככתיבה בנגד לא כמחקר היסטורי מבוסס סגנון, אלא ככוח בסיסי וממבני בתחביר של מוסיקה מערבית. הקורס מכסה כתבים החל מבאך ועד קומפוזיטורים עדכניים, וסדרת התאוריה הבסיסית של בית הספר בונה לכיוון הרמוניה דיאטונית וכתיבת חלקים, האוצר שפותח במאות השמונה עשרה והתשע עשרה, לפני שסטודנטים עוברים לתואר הרכב. במילים אחרות, ספר ההנחיות של עידן הקלאסיקה הוא עדיין ספר ההנחיות הראשון שסטודנטים של הרכב פותחים, גם כאשר מוסיקתם שלהם לא תישמע קלאסית כלל.

מקרה תועד: עיבוד בטהובן

הקומפוזיטור האמריקאי ג'ון אדמס תיאר, בראיון ל-NPR, שתיים מיצירותיו שנבנו ישירות מחומר של בטהובן. הראשונה, Grand Pianola Music, הוקדמה עם הפילהרמונית של ניו יורק בשנת 1983 והתייחסה לבטהובן בצורה שנעשתה בהומור; אדמס אמר ל-NPR שחברי הקהל הם פגעו בהקדמה הראשונה, וכי כמה קומפוזיטורים עמיתים התנגדו משום שהם ראו בחומר טונאלי ובמוסיקה קלאסית נראית כמי שהוא מעט אחורה וקסומנית, בזמן שבעולם המוסיקה החדשה עדיין התווכחו על טוניות מול חוסר הרמוניה.

בערך שלוש עשורים לאחר מכן, אדמס השתמש בשיטה קשורה עבור Absolute Jest, קונצרטו לרביעייה מיתרים ותזמורת. הוא אמר שהגישה הייתה בהשראת Pulcinella של סטראווינסקי, המעבדת מחדש חומר מעידן הבארוק, ותיאר את תהליכו שלו כדומה לדגימה: הוא לוקח שברי הרמוניה קטנים מבטהובן, ואז משנה אותם, הופכה אותם, מותח או דוחס אותם, ומריץ אותם דרך תהליך ההרכב שלו.

הכשרה קלאסית מאחורי קומפוזיטורים העובדים היום

הקומפוזיטור וגם מנגנת כלים בעלת מיתרים קרוליין שו, שזכתה בפרס פוליצר למוסיקה בשנת 2013 בגיל 30, מה שהפכה אותה למקבלת הצעיר ביותר בשעתה, יש תארים בביצוע כלים בעלי מיתרים מאוניברסיטת רייס ובית הספר למוסיקה של אוניברסיטת ייל ומשכה לימודי דוקטורט בפרינסטון, לפי פרופיל של מוסיקה ב-NPR. אותו פרופיל מציין ששו בכוונה נמנעה מהנתיב הסטנדרטי של בניית קריירה על הרפרטואר הליבה של בראהמס וביתהובן, במקום זאת התגברה למוסיקה עממית, שיתופי רקד וז'אנרים אחרים — באמצעות הכשרתה הקלאסית כבסיס ולא גבול.

קומפוזיטור איסלנדי hildur Guðnadóttir, מנגנת צ'לו בעלת הכשרה קלאסית, המכוערת למוסיקה טלוויזית וקולנועית, אמרה לכיוון הראיון The Talks כי הדיסציפלינה הבודדה הנדרשת לתרגול כלי קלאסי נותנת לה מרחב להכיר את עצמה. היא תיארה את הביסוס הזה כמובחן מאך משלים, לתהליך השיתופי של כתיבה לסרטנים ותזמורות, וקשרה את דרכה הסבלנית ותפוקת הפרטים להרכב לעادות שגובשו במהלך ההכשרה של כלי קלאסי.

• תוכניות הרכב בשימור, כגון של ג'וליארד, עדיין בנויות על נגד מינים והרמוניה דיאטונית מעידן הקלאסיקה, משמשות ככלים חיים ולא היסטוריה.
• לפחות קומפוזיטור עובד אחד, ג'ון אדמס, הלך רשומה שהוא עיבד מחדש שברי הרמוניה מילוליים מבטהובן ליצירות חדשות.
• הכשרה קלאסית אינה מגבילה קומפוזיטורים לפלט קלאסי-סבור: קרוליין שו השתמשה בשלה כבסיס לעבודה שנעה היטב מחוץ לרפרטואר סטנדרטי.
• ההרגלים שגובשו בתרגול כלים קלאסי יכולים להישא לשדות לא קלאסיים, כפי שhildur Guðnadóttir תוארה ביחס להערכת קולנוע.

מדוע תיבת הכלים של הנוהג המשותף נמשכה

אף אחד מהקומפוזיטורים או המוסדות הציטוטים כאן מציגים טכניקה של עידן קלאסיקה כסוף בעצמה. הקטלוג של ג'וליארד במפורש מסגרת נגד כחוק מבני ולא סגנון לחקות; אדמס מסגרת שברי בטהובן שלו כחומר גולמי שעוצבו מחדש על ידי קול הרכב שלו; שו משגרת את תארים קלאסיים שלה כנקודת הפעלה היא נעה מעבר; Guðnadóttir מסגרת הכשרת צ'לו שלה כעבודת משמעת ולא התחייבות ז'אנר. באופן ממוקד, אלה המקרים התועדו מתארים דפוס בו הרמוניה, נגד והכשרה רשמית של עידן הקלאסיקה נשארים קטגוריית ההתחלה המשותפת, אפילו בעודמוסיקה שהתקבלה משם ונבדלת בהרחב מכל דבר שנכתב בעידן הקלאסיקה עצמו.