איך עיצוב הנרטיב עובד: הכישרון מאחורי סיפור סיפורים אינטראקטיבי

מה עיצוב הנרטיב באמת אומר

עיצוב נרטיב הוא תפקיד ספציפי בפיתוח משחקי וידאו המתמקד בכיצד שחקנים חווים סיפור דרך האינטראקציה שלהם עם המשחק, לפי ערך ויקיפדיה באנגלית בנושא. הערך משרטט קו בין שתי עבודות קשורות: כותב מתמקד בדמויות בתוך משחק, בעוד שעיצוב נרטיב מתמקד בחוויית השחקן של הסיפור כשהוא מתפתח דרך המשחק.

פראן וורנר, מעצבת נרטיב ב-Mighty Kingdom, סיפרה לתקשורת משחקים Aftermath שעיצוב נרטיב מובן בצורה הטובה ביותר כתת-קבוצה של עיצוב משחקים, זה שיש לבנות אותו באופן אידיאלי יד ביד עם שאר עיצוב המשחק, מהרעיון הראשוני דרך המשלוח. וורנר אמרה שאי-הבנה משותפת אחת לגבי המשרה היא שמעצבי נרטיב נתפסים כסתם כותבי דיאלוג, טקסט קישוט ועותק ממשק משתמש, כשבפועל התפקיד גם מכסה בנייה עולמית, סיפור סביבתי, יצירת דמויות, עיצוב רמה ואפילו שיווק.

• תזמור וכתיבת תסריטי סצנות קינמטיות, ואז בנייה של הסצנות הקינמטיות עצמן במנוע של אולפן
• תיאום עם קבוצות עיצוב קול, מוסיקה, לוח סיפורים ותרגום כדי שהסיפור יהיה עקבי בכל שפות ומדיה
• רישום 'מרחבי סיפור' זמינים במשחק — סצנות קינמטיות, דיאלוג, סביבות, טקסט פריט — לפני החלטה איפה להציב תוכן נרטיב
• שמירה על מדריכי סגנון והסכמה על תוכן נרטיב בכל פרויקט
• ניהול מעצבי נרטיב אחרים בקבוצות גדולות יותר

הערך של ויקיפדיה מצטט את ג'יי פויסי, המתואר כעיצוב נרטיב מומחה ב-Red Storm Entertainment, שאמר שדיבר עם אנשי פעולות מיוחדים בזמן העבודה על Ghost Recon: Future Soldier כדי ללכוד אלמנט אנושי אותנטי בסיפור.

ארבע דרכים שמשחק יכול להיות מובנה כדי לספר את הסיפור שלו

לפי ניתוח שפורסם על ידי Game Developer, משחקי וידאו מוקדמים סמכו על מה שהם קוראים 'נרטיב משובץ' — תוכן סיפור שנוצר מראש שקיים לפני שהשחקן אי פעם נוגע בקר, בשימוש בעיקר כדי לתת הקשר למשחקיות ולא כדי להנהיג אותה. אותו ניתוח מתאר את הקצה השני של הספקטרום כ'נרטיב משתקם', סיפור שמתעורר מהאינטראקציה של השחקן שלהם עם מערכות המשחק ולא מכל מה שכותבי התסריט כתבו מראש.

סיפור סביבתי: לתת לשחקנים לקרוא את הסיפור בעצמם

ניתוח Game Developer מציין את Bloodborne של From Software כדוגמה לסיפור סביבתי, שבו המשחק מעביר בעיקר קורת חזון מורכבת דרך חקר ולא דרך סצנות קינמטיות: תיאורי פריטים, הצבת פריטים בעולם ואינטראקציות דמויות לא שחקנים אופציונליות מאפשרות לשחקנים לשחזר את הגנון בעצמם. אותה חתיכה מציינת מחקר המראה ששחקנים נוטים להזדהות בחוזקה יותר עם דמות שהם פעיל שולטים בה מאשר עם דמות שהם רק צופים, מצטטת את The Last of Us כדוגמה לקשר אינטראקטיבי זה.

בחירות מסתעפות ולמה הן עולות יותר ליצור

הפגישה קטלוגית ב-GDC Vault, בשם 'Finding the Right Branching Narrative Structure For Your RPG,' משווה שלוש גישות הסתעפות נפוצות מנקודת מבט של סיפור וייצור כאחד. תיאור הפגישה משחזר את המתח המרכזי שעיצובי נרטיב מתמודדים עם זה: רוב השחקנים לא משלימים משחק, שום דבר על השמעה חוזרת, אך למשחקי תפקידים, בחירה, השלכה וניתן לשחק שוב נראים כיבים חיוניים לז'אנר.

אותו GDC Vault טוען שמבנה 'יהלום חוזר' או נתיבים מקבילים — כאשר בחירות מסתעפות מתכנסות בנקודות סיפור קבועות לפני הסתעפות שוב — נוטות להעניק תחושה מרוצה של סוכנות שחקן ללא עלות ייצור של נרטיב שממשיך להשתנות כל פעם שבחירה חדשה מתוספת.

כישרון שיתופי, לא אחד

בכל המקורות שסקרו, עיצוב נרטיב מופיע כעבודה שיושבת בין כתיבה ועיצוב מערכות: הוא דורש המצאת דמויות ודיאלוג, אך גם קביעת המקום במערכות ובמרחבים של המשחק שבו מספרים סיפור, ועבודה עם קול, רמה וקבוצות תרגום כדי לשמור על עקביות. הערה של וורנר ל-Aftermath — שהטעות הגדולה ביותר לגבי המשרה היא צמצום אותה לכתיבת דיאלוג — משפיעה על כך שסטודיו בצורה הולכת וגדלה מפרידים עיצוב נרטיב מכתיבה סקריפט מסורתית כשמשחקים גדלים וגדלים יותר מערכתיים.