היסטוריית הג'אז: מרחובות ניו אורליינס ללשון מוסיקלית עולמית

המקורות בניו אורליינס

לפי הסוכנות הלאומית לשמורות בארצות הברית, המנהלת את פארק ההיסטוריה הלאומי של ג'אז בניו אורליינס, התפתחות המוקדמת של המוסיקה קשורה בעיקר למנהיג הלהקה צ'ארלס "באדי" בולדן, שהקים את הלהקה שלו ב-1895. להקות בולדן התרחקו ממוסיקת רקוד קפדנית ותיעוד לכיוון מה שהיסטוריונים קוראים "ירתול קולקטיבי", בו חברי הלהקה בנו על רעיונות מוסיקליים של אחד את השני במקום לקרוא חלקים קבועים.

סוכנות שמורות מתחקה את התפשטות המוסיקה דרך דמויות כמו קיד אורי, שלהקתו השתמשה בו Economy Hall בשכונת Treme של ניו אורליינס כמטה מ-1908 עד 1919, וגיטריסט הבס ביל ג'ונסון, שארגן את ה-Original Creole Orchestra בלוס אנג'לס וסיירה בה ברחבי ארצות הברית בין 1914 ל-1918. פריצה מסחרית התרחשה בפברואר 1917, כאשר ה-Original Dixieland Jazz Band הקליטה את "Livery Stable Blues" עבור Victor; לפי סוכנות השמורות, התיעוד מכר יותר ממיליון עותקים תוך שישה חודשים מהשחרור, מה שעזר לחבר את המילה "ג'אז" לצליל ניו אורליינס ברמה הלאומית.

כאשר הפרصות בניו אורליינס התמעטו, מוזיקאים הגרו צפונה. תופפן הקורנט ג'ו "קינג" אוליבר עברתחת לשיקגו, שם, לפי סוכנות השמורות, הוא הפך ל"עוגן וכוח משיכה" לנגנים אחרים מניו אורליינס. לואי אַרמסטרוּנג הצטרף ללהקה Creole Jazz Band של אוליבר בקיץ 1922, ומאז נובמבר 1925 הקליט עם הלהקה Hot Five שלו, כולל בפברואר 1926, "Heebie Jeebies", אשר הציג את הקול הללא-מילים "scat" של אַרמסטרוּנג. בשנת 1927, עם ביצוע "Wild Man Blues" שלו, אַרמסטרוּנג התנתק מנגינה קולקטיבית של להקות ואישר את מעמדו, לפי חשבון סוכנות השמורות, ככוכב הג'אז הראשון. פיאניסט גלי רול מורטן פרסם "Jelly Roll Blues" ב-1915 והקליט מאוחר יותר עם הלהקה Red Hot Peppers מ-1926 עד 1930.

סווינג, ביבופ והפנייה שלאחר המלחמה

בשנות ה-1930, הג'אז התחולל לעבר להקות ריקוד גדולות הידועות כ-big bands, תקופה הנקראת בדרך כלל בעידן הסווינג. בעשור הבא, קבוצות קטנות יותר של מוזיקאים פיתחו סגנון מהיר יותר, צפוף יותר מבחינת הרמוניה הידוע כביבופ. פרויקט Timeline of African American Music של Carnegie Hall קובע שביבופ התפתח בשנות ה-1940 כאשר רקודת אולמות ריקוד נעלמה ובתי הזמרת נסגרו, דוחפים מוזיקאי סווינג לתוך קומבינציות קטנות יותר עם חופש יצירתי רב יותר.

הסגנון היה חלוץ ב-Minton's Playhouse בהארלם על ידי תופפן הטרומפט דיזי ג'ילספי, סקסופוניסט צ'ארלי פארקר, וניגני הפסנתר תלוניוס מונק וארל "באד" פאוול, לפי אותו מקור. ביבופ החליף את הביטויים הרגילים של סווינג בקווים בעלי קצב מהיר ושונה וארטיקולציה מונעת בהרמוניה; חובבי התופים קני קלארק ומקס רואך פיתחו גישות קצביות חדשות להתאים לה. פרויקט Carnegie Hall מצטט את הסופר והפעיל LeRoi Jones המתאר ביבופ כנושא "אלמנט ברור של מחאה חברתית", קשור לקביעת המוזיקאים של עצמאות אמנותית.

ג'אז קר והתמזגות

כתגובה למורכבות הביבופ, סגנון שקט יותר ממוקד בעריכה בשם ג'אז קר עלה בסוף שנות ה-1940 ותחילת שנות ה-1950. פרויקט Carnegie Hall מייחס את ה-*Birth of the Cool* של Miles Davis (1949–1950), מעוצב עם Gil Evans, כבסיסי, לצד Modern Jazz Quartet ואתרים של החוף המערבי כמו Lighthouse Cafe בהרמוזה ביץ'. הסגנון העדיף טון רך, ויברטו עדין וכלים כמו קרן צרפתית ופלוט, והעביר נגינה מסוימת של ג'אז מאולמות ריקוד לאולם הופעות.

בשנת 1969, *Bitches Brew* של Miles Davis שילב ארטיקולציה ג'אז עם אלמנטים של רוק ואלקטרוניים, בהשראת בחלקו מוסיקתו של ג'ימי הנדריקס, והשיק ג'אז התמזגות, לפי פרויקט Carnegie Hall. אותו מקור מפרט הקלטות התמזגות מרכזיות של העידן, כולל *Head Hunters* של Herbie Hancock (1973), *Sweetnighter* של Weather Report (1973) ו-*Birds of Fire* של Mahavishnu Orchestra (1973), שנעשו באמצע מאמצים, כפי שאמר פיאניסט Chick Corea, להגיע ל-"קהל צעיר יותר, רגשי יותר."

צורת אמנות עולמית

ג'אז התפשט בינלאומית הרבה לפני התמזגות. פרויקט Timeline של Carnegie Hall מתאר את מנהיג הלהקה ג'יימס ריז יורופ הציג את הג'אז המוקדם לצרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה, וגם מוזיקאים טוררים כמו סידני בישה החיקו את הגעתה שם. מוזיקאים יפנים הכירו את המוסיקה דרך סיורים על אוניות חוצות אוקיינוס השקט במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה, והביאו הקלטות מסן פרנסיסקו, לפי פרויקט Carnegie Hall. פיאניסטית תוושיקו אקיוושי הפכה מאוחר יותר לאחת מן המוזיקאיות היפניות הראשונות להשיג הצלחה רבה בארצות הברית, והיפן המשיכה מאוחר יותר לארח פסטיבלי ג'אז גדולים, כולל Yokohama Jazz Promenade.

בים הקריבי ובאמריקה הלטינית, מוזיקאים כמו Machito, Mario Bauzá וChano Pozo מיזגו ג'אז עם מסורות אפרו-קובניות, עם דיזי ג'ילספי כשותף פעיל; תרומה זו תרמה לג'אז ברזילאי וסלסה. באפריקה, מוזיקאי קונגולי פרנקו פופולריזציה של "ג'אז קונגולי" המערבב רומבה ומוסיקת ריקוד בשנות ה-1950-60, דרום אפריקאי Hugh Masekela התאים ניסוחי ג'אז בהיט שלו "Grazing in the Grass" משנת 1968, ומוזיקאי ניגרי Fela Kuti שאב מ-ביגבנד ג'אז בסידור בעת יצירת אפרוביט. מוזיקאים אמריקאים ספגו גם השפעות חיצוניות - פיאניסט מקוי טיינר הוסיף אלמנטים מ-koto יפני, בעוד שתופים מקס רואך וסן רא שאבו מעיצבי כלים אפריקאיים, לפי חשבון Carnegie Hall.

יוניסקו הכירה רשמית בהגעתה הבינלאומית זו ב-2011 על ידי הכרזה על 30 באפריל כיום הג'אז הבינלאומי. פיאניסט Herbie Hancock, שגריר הטוב-הנייה של יוניסקו, היה קשור בעניין קרוב בחגיגות הימים מאז הקמתה, לפי יוניסקו. יוניסקו קובעת שהיום מיישם את תפקידו של ג'אז ב-"חיזוק כבוד לערכים משותפים, הודעות אוניברסליות של שלום, חופש ותוקף" שהמוסיקה מעבירה, ומתארת ג'אז, שנולד בארצות הברית וממוטט בעיצבות אפריקאיות, כסוג שמנצל את הגיוון של העולם, "חציית גבולות ללא מאמץ והקרבת אנשים וקהילות קרובות יותר אחד לשני." בשנת 2023, הביקורת הוטבעה ב-195 מדינות, לפי יוניסקו.

ג'אז במוסיקה קונטמפוררית

אוצר מילים הרמוני וקצבי של ג'אז ממשיך להזין ישירות לסוגים אחרים, במיוחד היפ הופ. בחלק של NPR מ-2017, פיאניסט רובר גלאספר הסביר מדוע יצרנים בהיפ הופ חיפשו חומרים מלודיים נוטים להסתובב לעברם הקלטות ג'אז, במסגרת את הקשר של ג'אז להיפ הופ דרך הפעילות של דגימה - שימוש חוזר בקטעים הקלטים קצרים כבסיס למסלולים חדשים.