כיצד להכיר בדיכאון ולהתמודד איתו: מדריך מעשי

מה נחשב כדיכאון

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מתאר דיכאון כהפרעה נפשית נפוצה הכוללת מצב רוח מדוכדך או אובדן של הנאה או עניין בפעילויות במשך פרקי זמן ארוכים. המכון הלאומי לבריאות נפשית של ארה״ב (NIMH) קובע שכדי לקבל אבחנה, על אדם להיות בעל מצב רוח מדוכדך או אובדן עניין, בנוסף לסימפטומים אחרים, נוכחים רוב היום, כמעט כל יום, במשך לפחות שבועות. שתי הסוכנויות מציינות שזה שונה מתנודות מצב רוח רגילות או עצב קצר טווח.

סימפטומים לעקוב אחריהם

WHO ו-NIMH מפרטים קבוצות חופפות של סימפטומים. אדם לא צריך כל סימפטום ברשימה — NIMH מציין שחלק מהאנשים חווים רק מעטים בעוד שאחרים חווים הרבה.

• מצב רוח עצוב, מודאג, ריק או עצבני מתמשך (WHO, NIMH)
• אובדן עניין או הנאה בפעילויות שנהנו מהן בעבר (WHO, NIMH)
• ריכוז ירוד או קושי בקבלת החלטות (WHO, NIMH)
• הרגשות של אשמה מופרזת, חוסר ערך, או חוסר תקווה (WHO, NIMH)
• שינויים בתפקוד שינה — נדודי שינה, התעוררות מוקדמת, או שינה יתר (WHO, NIMH)
• שינויים בתיאבון או שינוי משקל לא מתוכנן (WHO, NIMH)
• עייפות או תחושה של האטה (WHO, NIMH)
• כאבי גוף, כאבי ראש, או בעיות עיכול ללא סיבה גופנית ברורה (NIMH)
• מחשבות על מוות או התאבדות (WHO, NIMH)

NIMH מוסיף שאצל ילדים, עצבנות עלולה להופיע במקום עצב, וכי דיכאון יכול גם להופיע כזעם מוגבר, התנתקות מהמשפחה וחברים, פזיזות, או שימוש רב יותר באלכוהול או בחומרים נרקוטיים.

מי עומד בסיכון גבוה יותר

WHO משער שכ-5.2% מהבוגרים בעולם חיו עם דיכאון בשנת 2023 — כ-322 מיליון אנשים. השיעור היה 4.1% בקרב גברים ו-6.2% בקרב נשים, מה שהופך את הדיכאון לשכיח פי 1.5 בקרב נשים, לפי WHO. בוגרים בגיל 70 ומעלה היו בעלי שיעור שכיחות של 5.4%. WHO מדווח גם שיותר מ-10% מהנשים הרות והנפוסות חווים דיכאון סביב הלידה. Cleveland Clinic קובע שכ-3 מתוך 10 בוגרים מקבלים אבחנת דיכאון בשלב כלשהו בחייהם, תוך הערה שהנתח האמיתי עלול להיות גבוה יותר מכיוון שרבים לא מעולם מבקשים עזרה רפואית.

צעדים להכיר ולהתמודד עם דיכאון

1. עקוב אחרי מצב רוח וסימפטומים במשך שבועות. WHO ו-NIMH שניהם משתמשים בסף של מצב רוח מדוכדך או אובדן עניין הנוכחים רוב היום, כמעט כל יום, במשך לפחות שבועות כסימן המבדיל דיכאון מעצב רגיל.
2. שמור על לוח זמנים קבוע של שינה וישאר פעיל גופנית. Cleveland Clinic מפרט שגרת שינה עקבית ופעילויות כגון תרגול, הוהה, או יוגה כאמצעים תומכים שיכולים לעזור בניהול סימפטומים.
3. השאר מחובר לאנשים אחרים. Cleveland Clinic מציין שדילוג זמן עם אהובים תומך בכללל בריאות במהלך תקופת דיכאון, וקרוב אדם עלול להבחין בשינויים במצב רוח או בהתנהגות לפני שהאדם עושה זאת.
4. חפש הערכה מקצועית. NIMH ממליץ ליצור קשר עם ספק בריאות כאשר סימפטומים נמשכים; גישות פסיכותרפיה כגון טיפול התנהגותי קוגניטיבי וטיפול בין-אישי מתוארות על ידי NIMH כטיפולים המבוססים על ראיות.
5. דיון בתרופה אם ספק ממליץ על זה. WHO מציין שתרופות נוגדות דיכאון כגון פלואוקסטין (SSRI) עלולות להיות בשימוש לדיכאון בינוני עד קשה, לעתים קרובות בשילוב עם טיפול פסיכולוגי. NIMH קובע שתרופות נוגדות דיכאון בדרך כלל דורשות 4 עד 8 שבועות כדי להראות השפעה, וצריך לציין שה-FDA מזהיר על מחשבות התאבדות מוגברות בחולים מתחת לגיל 25 המתחילים בתרופות אלה.
6. שאל על אפשרויות נוספות אם הטיפולים הראשונים לא עובדים. למקרים עמידים לטיפול, NIMH מפרט אסקטמין, טיפול בכיתות חשמליות (ECT), וגירוי מגנטי כדורי-גולגולתי חוזר (rTMS) כאפשרויות שספק עלול להתחשב בהם.
7. התייחס למחשבות של מוות או התאבדות כדחופות. אם אלה מתרחשים, NIMH מסביר לאנשים בארה״ב להתקשר או לשלוח הודעת טקסט לקו חיים משברים והתאבדות 988, או להתקשר ל-911 בעת חירום המהווה סכנה לחיים.

סיכון התאבדות והשפעת ההכרה המוקדמת

WHO קובע שאנשים הסובלים מדיכאון עומדים בסכנה מוגברת של התאבדות, וכי כ-727,000 אנשים מתו בהתאבדות ברחבי העולם בשנת 2021 — הנתון האחרון בגיליון העובדות שלהם — כאשר התאבדות דורגת כגורם המוות השלישי המוביל בקרב בני גיל 15 עד 29. WHO מפרט אירועי חיים שליליים כגון אבטלה, אבל, או חוויות טראומטיות, יחד עם אי-פעילות גופנית וכשימוש במידות אלכוהול, כגורמים הקשורים לסיכון גבוה יותר.