מה שמשותף לסופרסנטנריונים: דיאטה, הרגלים וויכוח גנטי מאחורי הגעה לגיל 110

חיים אחרי גיל 100 הופכים לפחות נדירים, אך חיים אחרי גיל 110 - הסף המגדיר סופרסנטנריון - נשארים נדירים ביותר. שני זרמים של מחקר, אחד מקרדיולוג ספרדי ואחד מפרויקט ארוך טווח באוניברסיטת בוסטון, מצביעים על דגשים שונים לגבי מה מבדיל מקרים קיצוניים אלה מכולם.

מקרה אורח החיים: רזה, עשירה בצמחים, בעלת קלוריות נמוכות

מנואל דה לה פניה, קרדיולוג ויושב ראש המכון האירופי לבריאות ورrefuה חברתית של ספרד, בדק פרופילים בריאותיים של סנטנריונים, על פי דוח מ-Infobea. הוא טוען שאנשים מעל גיל 110 חולקים תכונה אחת יותר מכל השאר: הם רזים. הוא קושר את הרזות הזו לדיאטה שרוב הנראה שהם מאמצים באופן טבעי ולא בבחירה מודעת.

דיאטה זו, כפי שתוארה ל-Infobea, מתמקדת בקרימים של ירקות, דגנים וזני פירות עשירים בסיב המכילים פרביוטיקים, כולם בעלי קלוריות נמוכות יחסית. דה לה פניה אומר שתבנית זו תומכת במיקרוביוטה של הקיבה "צעירה יותר" תוך הגבלת הצטברות של שומן קיבי, המקושר לרציעה קרדיוווסקולרית ומטאבולית.

הוא גם מפרט הרגלים אחרים שהוא אומר שחוזרים על עצמם בקרב הסנטנריונים שלמד: אי עישון, לחץ דם מבוקר, רמות כולסטרול LDL חיוביות, הליכה יומית, האזנה קבועה למוזיקה, וזה שהוא קורא לו שלווה רגשית.

מקרה הגנטיקה: הוא הופך חזק יותר עם הגיל

מחקר סנטנריונים של ניו אנגלנד, שמופעל מאוניברסיטת בוסטון והנוהל על ידי פרופסור תומס פרלס, מציע שקלול שונה. החוקרים שלו בנו מודל גנטי באמצעות 281 סימנים על פני כ-130 גנים שבהתאם לפרופיל באוניברסיטת בוסטון של פרלס, חזה בדיוק של כ-85% מי ישרוד לגיל 105 ומעלה. אותו מודל הוא רק בדיוק של כ-60% לחיזוי מי מגיע ל-100, מה שהחוקרים אומרים מראה שהשפעה גנטית הופכת חזקה יותר ככל שאדם חי מעבר לגיל 100.

מאמר שנבדק על ידי עמיתים מאותה קבוצת מחקר, שפורסם ובשמור ב-PubMed Central, קובע שרק כ-20-30% של השונות בהישרדות אל אמצע שנות ה-80 מוסברת על ידי גנטיקה, אך שיעור זה עולה לאנשים החיים מעבר לגיל 100. המאמר מזהה 281 וריאנטים בודדי נוקלאוטידים על פני 130 גנים הקשורים לעמידות יוצאת דופן, כולל גנים הקשורים למנגנוני הזקנה בסיסיים כמו LMNA ו-WRN, הגן המוטציה בתסמונת Werner, מצב הגורם להזדקנות מוקדמת, לצד וריאנט ליד APOE/TOMM40 המשויך בדרך כלל יותר לסיכון למחלה.

הפרופיל של אוניברסיטת בוסטון גם מציין ממצא כפוי אינטואיטיבי: סנטנריונים אינם בהכרח חופשיים מוריאנטים גנטיים הקשורים למחלה. על פי מחקרו של פרלס, הם יכולים לשאת כמו וריאנטים הקשורים למחלה כמו אנשים שמתים בהרבה יותר צעירים, מה שמעיד על כך שחלק מסנטנריונים נושאים וריאנטים נפרדים הקשורים לעמידות המקושרים לאורך חיים המקטינים סיכון זה ולא פשוט הימנעות מגנים מזיקים לחלוטין.

מה שתא שני גופי המחקר מסכימים ולא מסכימים עליו

שני זרמי מחקר מסכימים שאף גורם יחיד אינו מסביר במלואו עמידות קצה קיצוני, וכי גנטיקה וסביבה מתקיימים בעקומות. המקום שהם שונים הוא דגש: המסגרת של דה לה פניה, הבנויה על תצפית קלינית של סנטנריונים שטיפל בהם או ראיין, מציבה משקל גדול יותר לדיאטה והרגלים יומיומיים להגעה לגיל זקנה בכללי. המודל של אוניברסיטת בוסטון, הבנוי על רצף גנטי של קבוצות סנטנריונים גדולות, מוצא שגנטיקה הופכת לגורם גדול יותר במיוחד בגילים הקצה ביותר, כמו 105 ומעלה.

סקירת ויקיפדיה בשפה אנגלית של מחקר סנטנריונים מוסיפה ניואנס נוסף: מחקר משנת 2011 על אנשים עם חיים ארוכים יוצאי דופן מצא שהם לא היו שונים בצורה עקבית מהאוכלוסייה הכללית בפעילות גופנית, דיאטה או צריכת אלכוהול, כאשר חלק מהנושאים בעלי חיים ארוכים עישנו או שתו אלכוהול במשך עשרות שנים. אותה סקירה מצטטת ממצאים של מחקר סנטנריונים בניו אנגלנד כי אח או אחות של סנטנריון סביר שיהיו בעלי סיכוי גדול פי ארבע לחיות מעבר ל-90 מ-הגדל הכללי, וכי רוב הסנטנריונים במחקר נשארו עצמאיים מבחינה תפקודית עד גיל ממוצע של 92.

זהירות לגבי הנתונים עצמם

אימות טענות גיל קיצוני הוא בעצמו בעיה ידועה בתחום זה. הערך של ויקיפדיה על מחקר סנטנריונים מצטט מחקר משנת 2024 שבדק נקודות חמות של עמידות "Blue Zone" וגילה שחלק גדול מתיעודי סופרסנטנריונים מדומים בכמה אזורים - מתוארים כ-82% באזורים שבדקו - התבררו כחסרי תיעוד, טעויות כתיבה, או מקרים שבהם אישור שהאדם כבר מת, מה שמעלה שאלות כיצד מהימן חלק מרישום הגיל הקיצוני.

זה זהר אינו משמיט את התצפיות הקליניות מקבוצת הפציינטים של דה לה פניה או ממצאים גנטיים מן המשתתפים סנטנריון רצופים ומוודאים במחקר אוניברסיטת בוסטון, אך זה הודעה שטענות אודות סופרסנטנריונים במיוחד זקוקות לאימות יציב של תעודות לידה.